בנימין

שוכבת האם, בנשימות אחרונות,

ושומעת בחוש מעורפל,

עת קול המיילדת בגיל מתרונן,

"יש בן ושיהיה במזל",

"קִראו לו בשם המבטא צערי,

שׁיִשָֹּא את הצער בלב,

'בן אוני' אכנהו בעת גסיסתי,

ובשמו יבטא הכאב".

אך אביו לא כינהו בשם העצוב,

הוא קרא לו בשם 'בנימין',

לדורות הוא יזכיר את תקומת ישראל,

כי צופן הוא את קץ הימין.