השפלתי את עיני
כנגד עפעפי השחר הנפקחים
כינסתי את רצונותיי
לתוך אותם תווים המרטיטים
את שורש נשמתי.
מחשבותיי ריחפו
על פני העמק המואר
בזהב של זריחה,
מלקטות את אותן מילים
הניתזות כדמעות נוצצות
בקרני אור ראשונות
מפניו של היום החדש.
וצמרות העצים
נגנו יחד איתי לכבודך
את השיר החדש
נוצץ בדם של דיו,
היכן שלא תהיי
מי שלא תהיי.
תגובות
תודה :)
תודה :)
תודה :)
תודה :)
השיר הולך לקראת הבית האחרון, ותיאורי הטבע שבו מכינים אותנו לכמיהה של הדובר בשיר לאישה הלא מוחשית. תמשיך לכתוב זה מאוד יפה..