מנהרות
אין – סופיים של דיו
לקחתי טיפה
עמוקה עד אין –קץ,
ומאש התמיד
הבוערת
לקחתי ניצוץ
שיבעיר את מילותיי בלהבה.
ומרוח היצירה
המרחפת מעל
קרקע המציאות
שאבתי את החזון,
את הכוח לחלום.
כי הרוח,
הקרקע,
המים, האש -
הם ארבעת יסודות השירה
שרציתי לתת לך,
כלואים במסגרת
קווי מתאר מצומצמת –
מלת אמת
אשר תחבר בין
שירה
כרוניקה של ניצוץ כבוי
ז' בטבת תשע"ה (29.12.2014)
אתה שוכב
באחו מוריק,
מביט אל מעמקי השמיים.
העבר בדמך-
החלומות ממך והלאה.
בלבך
רק הפלג הקטן
שתחת רגליך
והספר הפתוח
שזרוק לצדך.
משב רוח קל
שט על פני העשב,
הוא קורא בשמך-
בשם נשמתך.
אתה נוטל את הספר-
מעשים גדולים רוחשים
תחת אותיות רדומות,
הניצוץ הכבוי
שוב מרים ראשו.
מביט בהרים הנישאים
מעל לקו האופק.
באחו מוריק,
מביט אל מעמקי השמיים.
העבר בדמך-
החלומות ממך והלאה.
בלבך
רק הפלג הקטן
שתחת רגליך
והספר הפתוח
שזרוק לצדך.
משב רוח קל
שט על פני העשב,
הוא קורא בשמך-
בשם נשמתך.
אתה נוטל את הספר-
מעשים גדולים רוחשים
תחת אותיות רדומות,
הניצוץ הכבוי
שוב מרים ראשו.
מביט בהרים הנישאים
מעל לקו האופק.
0
שירה
אלי דמעה
כ"ג באב תשע"ד (19.8.2014)
עלי נמל
משקיף אל
שקיעה בוערת-
ספינה נבלעת באופק,
אתה כמה
אלי דמעתי
הצונחת לתוך
שיפולי נשמתך.
-
הסבי עייניך מנגדי
שהם הרהיבוני,
ואייחל לא-לוקינו
שישלך את כוכב הצפון
להנחותך בדרך
חזרה אלי
נשמתי.
משקיף אל
שקיעה בוערת-
ספינה נבלעת באופק,
אתה כמה
אלי דמעתי
הצונחת לתוך
שיפולי נשמתך.
-
הסבי עייניך מנגדי
שהם הרהיבוני,
ואייחל לא-לוקינו
שישלך את כוכב הצפון
להנחותך בדרך
חזרה אלי
נשמתי.
0
שירה
אם גווע ניגון
י"ט באדר ב׳ תשע"ד (21.3.2014)
אם גווע ניגון
לעת ערב,
אם פקע מיתר
ונמשכת דרכו
עדי אופק -
אם אבד ניגון,
אזי עודנו רוחו מהדהדת
בעיני רוחי
לעת ערב,
אם פקע מיתר
ונמשכת דרכו
עדי אופק -
אם אבד ניגון,
אזי עודנו רוחו מהדהדת
בעיני רוחי
5
שירה
בזריחת השחר
י"ט בטבת תשע"ד (22.12.2013)
השפלתי את עיני
כנגד עפעפי השחר הנפקחים
כינסתי את רצונותיי
לתוך אותם תווים המרטיטים
את שורש נשמתי.
מחשבותיי ריחפו
על פני העמק המואר
בזהב של זריחה,
מלקטות את אותן מילים
הניתזות כדמעות נוצצות
בקרני אור ראשונות
מפניו של היום החדש.
וצמרות העצים
נגנו יחד איתי לכבודך
את השיר החדש
נוצץ בדם של דיו,
היכן שלא תהיי
מי שלא תהיי.
כנגד עפעפי השחר הנפקחים
כינסתי את רצונותיי
לתוך אותם תווים המרטיטים
את שורש נשמתי.
מחשבותיי ריחפו
על פני העמק המואר
בזהב של זריחה,
מלקטות את אותן מילים
הניתזות כדמעות נוצצות
בקרני אור ראשונות
מפניו של היום החדש.
וצמרות העצים
נגנו יחד איתי לכבודך
את השיר החדש
נוצץ בדם של דיו,
היכן שלא תהיי
מי שלא תהיי.
11
שירה
שורש השירים כולם
ל' בחשוון תשע"ו (12.11.2015)
נהרות של דיו
נשפכים מהעט הנובע,
חורצים את נתיבם –
אפיקים רחבים
על פני מדבר אינסופי של דממה מהדהדת.
מילים מחרישות אוזניים
מתגלגלות על פני המרחב,
כסלעים
על מדרון הרי – בראשית,
כרעמים
על פני שמי קדם.
דמותי הזעירה -
אינה אלא רסיס של חומר,
נבלעת בין גלים אדירים של רגש
המכים בחלל,
כלואים בקשר מוגבל
של סיבה ותוצאה.
אך
נשפכים מהעט הנובע,
חורצים את נתיבם –
אפיקים רחבים
על פני מדבר אינסופי של דממה מהדהדת.
מילים מחרישות אוזניים
מתגלגלות על פני המרחב,
כסלעים
על מדרון הרי – בראשית,
כרעמים
על פני שמי קדם.
דמותי הזעירה -
אינה אלא רסיס של חומר,
נבלעת בין גלים אדירים של רגש
המכים בחלל,
כלואים בקשר מוגבל
של סיבה ותוצאה.
אך
2
שירה
כשיר חדש
ט' בסיוון תשע"ד (7.6.2014)
השיר שנכתב
לעת ערב,
מרוח מטיפות של דיו-
ליבו של העט-
משענת קנה רצוץ
לו ישלח את זרועו
ויסיט כווילון
את מסך האפלה,
ירעים ויפרוץ
בעד החדר החשוך
כמו קרן אור מתפרצת,
ויפעם בליבנו
כמו שיר חדש.
לעת ערב,
מרוח מטיפות של דיו-
ליבו של העט-
משענת קנה רצוץ
לו ישלח את זרועו
ויסיט כווילון
את מסך האפלה,
ירעים ויפרוץ
בעד החדר החשוך
כמו קרן אור מתפרצת,
ויפעם בליבנו
כמו שיר חדש.
0
שירה
בואי הרוח
כ"ה בניסן תשע"ד (25.4.2014)
על שפת האפיק
שלתוכו נולדתי,
הרוח מנגנת
את נשמתה שלה
על גבי אותו מיתר
שנשזר בנשמתי,
ונתתי לה שם,
ונחקק ונחתם בספר.
ומאז אני הולך
על שפת האפיק,
אל מקום השפך.
ובלילה הארוך -
אני מביט
אל נגינת עלה בודד,
פלג נשבר,
נגינת הכוכבים ממסילותם,
ומבקש מא-לוקי
שבוא תבוא הרוח.
שלתוכו נולדתי,
הרוח מנגנת
את נשמתה שלה
על גבי אותו מיתר
שנשזר בנשמתי,
ונתתי לה שם,
ונחקק ונחתם בספר.
ומאז אני הולך
על שפת האפיק,
אל מקום השפך.
ובלילה הארוך -
אני מביט
אל נגינת עלה בודד,
פלג נשבר,
נגינת הכוכבים ממסילותם,
ומבקש מא-לוקי
שבוא תבוא הרוח.
3
שירה
כרוניקה של שירים
כ"ט באדר א׳ תשע"ד (1.3.2014)
יש שירים
שנכתבים מדם ואש,
הנחרתים על הנייר
כמו ברזל מלובן.
ויש שירים שנכתבים
מרגשות נוגים
ודמעות מלוחות,
המכתימות את הנייר
וגורמות לו לבכות.
ויש גם כאלה
הכתובים מחיוכים נסתרים
ודמעות
אבל של שמחה,
כאלו שצובעות את הכול
בכל גווני הקשת.
שנכתבים מדם ואש,
הנחרתים על הנייר
כמו ברזל מלובן.
ויש שירים שנכתבים
מרגשות נוגים
ודמעות מלוחות,
המכתימות את הנייר
וגורמות לו לבכות.
ויש גם כאלה
הכתובים מחיוכים נסתרים
ודמעות
אבל של שמחה,
כאלו שצובעות את הכול
בכל גווני הקשת.
10
רון א.ד
ושוב זה קרה,
והניצוץ שהיה
נהיה להבה.
וידעתי את כל
מה שארצה,
ולקחתי גחל,
אחרון שנותר,
ובאותיות
של אש
כתבתי מילה-
אז למי שעוד לא הבין- חייל (עכשיו כבר במילואים :)) ומשורר , כמו עוד רבים וטובים. בשביל פרטים אישיים נוספים נראה לי שיש מספיק פלטפורמות אחרות, אז כמה מילים על השקפתי האומנותית (כמה מפוצץ זה בטח נשמע...)
מבחינתי שיר הוא כמו ציור, ציור של מילים. זה בטח נשמע די מבלבל אבל ככה אני מרגיש. רוב השירים שלי נכתבים בעקבות שילוב של תמונות נוף ומוזיקה, או כל דבר אחר שמכניס לאווירה... מהפסגות שטופות הרוחות של החרמון, דרך לילות ערפיליים ברמת הגולן ועד המדבריות של הנגב לכול תמונה חזותית יש את המקבילה שלה במילים, כמו שאני מפרש אותה. אם זה השקט, או יופי עוצר נשימה.
לפעמים זה יכול להיות גם שילוב של מימד המקום והזמן. באמצע מסע לילי מפרך, שמירה בלילה חשוך או ברכבת מול השדות הפתוחים בדרך הביתה, וכן- פה כבר ניכנס שילוב של כול שלשת הגורמים. לעיתים רחוקות מצטרף לו גורם רביעי אבל עליו לא ארחיב כרגע...
איכשהו כשאתה כותב הדברים מקבלים צד אחר, צורה אחרת. פתאום האורות שפרושים תחת רגליך הם רק נקודות זוהרות באפלה ולא עוד כפר אויב מהצד השני של הגבול, השקט שמקיף אותך הוא לא רק בגלל שאתה נמצא בחור שלא עוברת בו נפש חיה אלא בגלל השבת הנכנסת...
בקיצור- זה בגדול מה שאני (לפחות פה בפורום) חייל ומשורר, וככה אני רואה את הדברים (לאלו שיש השגות עלי מוזמנים לדבר איתי בפרטי...)
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
שירה
שחר מבליח
א' בשבט תשע"ד (2.1.2014)
על רקע
של אבני שיש שבורות
וקרעים של בד ארגמן,
מתנוצץ לו השחר החדש
מפניו של להב מתכת
חבוט.
והדמות הזקופה שכורעת
נראית כמו עוד צללית שחוחה,
לצופה מן הצד
המתעד את הרגע
בצנצנת דיו
ונוצה רכה
לבנה.
של אבני שיש שבורות
וקרעים של בד ארגמן,
מתנוצץ לו השחר החדש
מפניו של להב מתכת
חבוט.
והדמות הזקופה שכורעת
נראית כמו עוד צללית שחוחה,
לצופה מן הצד
המתעד את הרגע
בצנצנת דיו
ונוצה רכה
לבנה.
4