שורש השירים כולם

נהרות של דיו

נשפכים מהעט הנובע,

חורצים את נתיבם –

אפיקים רחבים

על פני מדבר אינסופי של דממה מהדהדת.

מילים מחרישות אוזניים

מתגלגלות על פני המרחב,

כסלעים

על מדרון הרי – בראשית,

כרעמים

על פני שמי קדם.

דמותי הזעירה -

אינה אלא רסיס של חומר,

נבלעת בין גלים אדירים של רגש

המכים בחלל,

כלואים בקשר מוגבל

של סיבה ותוצאה.

אך כל זה איננו

כאותה נקודה זעירה,

חסרת ממשות

שבעוצמה חסרת כוח,

זורקת את נשמותינו

לאותו מרחב

חסר מרחב וזמן,

למה שהיה לפני שהיה –

בטרם.