עניים שקופות המביטות אל האינסוף,
אל קו האופק הרועד והמרטיט,
כשהבריאה כולה מרקידה את הצללים,
בערבוביה של אור וחושך.
עניים טובות המביטות אל הפנים,
שם צפונים סודות רבים,
בניצוצות הראשונים של אור הבוקר,
כשהרגש קורע את כל הקליפות,
בפראיות.
ואת עומדת קשובה לרוח,
נושמת ובולעת כל פיסת תכול ולובן,
מאבדת את תחושת הזמן,
וענייך פונות אל האור המסנוור,
כשתכלת ולבן הם צבעי הלב.
עניים עצומות מבט פנימי,
חשבון נפש.
תגובות
וגם לשיחה עם הרהור,
כשיש פער בשפה אין לי אפשרות ממש להסביר את הפער בשיר.
זה רק הניסיון וההרגש שלך שיעשו את השיר ששלך ונגיש לנו בשווה.
אני אנסה לעזור
עיניים שקופות המביטות אל האינסוף, ---> של מי?
אם כל הזמן מדובר על דובר נסתר ברבים אז שיהיה אחיד.
אל קו האופק הרועד והמרטיט,--> פעמיים אתה פונה מחדש לדימוי,
זה אומר שאין קשר בינהם?
כשהבריאה כולה מרקידה את הצללים,
בערבוביה של אור וחושך.
עיניים טובות המביטות אל הפנים,
שם צפונים סודות רבים,
בניצוצות הראשונים של אור הבוקר,--> האם מדובר על תזמון של בוקר
שמהווה סמל בפני עצמו? האם הסודות צפונים גם בבוקר וגם בפנים?
כשהרגש קורע את כל הקליפות,
בפראיות.
מצטער שאני לא ממשיך עם השיר, נתחיל מזה