בס"ד
הקדמה:
זה קרה בלילה חרפי אחד.הפצ'וצ'ים הצעירים צמר,צימי וצור התעוררו מהרוחות העזות שנשבו באין מפריע.
צור קם ראשון משום שהיה רגיש מאוד לקור.צימי קם אחריו בגלל צעקות הברר... של צור הקטן.אחרון קם צמר מדיבוריהם של אחיו הקטנים.לא היה לו קר בכלל.כנראה בשמו תמיד חם לו.הוא הביט בשמים ואמר לאחיו:
אתם לא שמים לב שאנחנו באמצע המדבר ללא ההורים?! אממ...אמרו צור וצימי.בדיוק,אתם לא צור וצימי
אלא מממ...אמר צמר והמשיך: אז אם זה המצב אז בואו נצא מכאן נחפש את ההורים שלנו והרפתקאות.אנחנו
יוצאים עכשיו! אי-אפשר לחכות לבוקר? שאל צור. אין זמן יוצאים אמר צמר.יוצאים אמרו צור וצימי. אחרי
אמר צמר. והם הלכו והלכו...
פרק א':
ביום השלישי להליכה,אחרי שהצליחו לצאת מהמדבר הם עלו על הרים גבוהים ומושלגים וראו מפלצת שזרקה כדורי שלג מקפיאים ומכאיבים.צור החליט לקחת את המפלצת לידיו.הוא היה בעל כוחות לבה וזרק 10 כדורי לבה אדומים וענקיים המפלצת נחלשה אך לא מתה.צור זרק בכל כוחו עוד 8 כדורי לבה והפסיק. נקוה שהיא באמת מתה אמר צור .גם אני אמר צימי בחשש. "גם אני" אמר צמר."בואו נסתלק מפה" אמר צור והחל
ללכת עם שני אחיו הגדולים כשצמר הגדול בראש,אחריו צימי הבינוני ואחריו צור הקטן.לאחר שבועיים ימי הליכה הגיעו למושבת פצופים (שונאי פצוצים בעלי אותם סוגי כוחות רק חלשים יותר).צבא פצופי אש התקדם לעברם כדי להלחם בהם.צמר זרק כדורי מים וקרח על הצבא (הוא היה בעל כוחות מים ורוחות).והצבא הושמד.הפצופים לא נכנעו ושלחו את כל הצבאות שלהם ביחד.צור התחיל לפחוד אז צמר אמר לו:"חזק ואמץ" ושלח כדורי מים.צימי שלח קוי חשמל (הוא היה בעל כוחות חשמל ואור) וצור כדורי לבה. הפצופים "נכנעו" אך צמר לא בטח בהם והרג אותם לבלתי השאיר אחד."למה לא בטחת
בהם" שאלו צור וצימי. "יום אחד הם היו הורגים אותנו"
ענה צמר.
הם התחילו ללכת עד שראו ארמון יפה מאוד על פסגת הר מושלג...
מהארמון זרקו עליהם כדורים העשוייים ברזל שבתוכם קרח, אש, חשמל ולבה גועשת ורותחת, כשהם נזרקים הם מתפוצצים על היצור והחומרים נשפכים עליו עד כדי מוות(!). צור נפצע מחלקיק קרח שהיה חלק מכדור שהתפוצץ על סלע, בחלקיק הקרח היה גם חלקיקי חשמל קטנים וכואבים, צור סבל מהחלקיקים ומכיוון שנפצע ברגלו לא יכל ללכת, אך כוחות היו לו, הוא אמר לאחיו: "שלבו כוחות!!!", והם שלחו כדור חזק מלבה, קרח וחשמל, מכיוון שצור ידוע כדייקן במטרותיו הוא זה ששלח את כדורם עצום – הכח, הכדור פגע בכמה ממגיני הארמון והרס אותם, וגרם נזק גם לתותח המרכזי. הפסיקו להפציץ אותם והם התחילו לעלות על ההר כשצמר וצימי סוחבים את צור. הם המשיכו לעלות, ופתאום ראו את הארמון במלא הדרו. הם ראו יצורים, והיצורים הסתכלו בהם ושוב הפציצו אותם. צמר שלח כמה כדורי מים גדולים וענשיים עד שהפסיקו להפציץ אותם. ואז היצורים התקרבו מהם עם תותחים קטנים בידיהם...
***
"שלום, מי אתם" אמרו היצורים. "אנחנו פצ'וצים מהמדבר,פתאום מצאנו את עצמנו בבית בלי ההורים שלנו ואנחנו לא זוכרים את השמות שלנו ושל ההורים שלנו" אמר צמר. יצור זקן אחד שאל אותם: "איך הם נראו (ההורים שלהם)?" "האבא, בערך כמוהו" אמר צמר והצביע על צימי.
היצור הזקן התחיל להסתובב בחדר הלוך ושוב, עד שפתאום עצר ואמר: "אני זוכר שראיתי אותם הולכים לצפון (הפצ'וצ'ים באו מהמזרח) ואמרו שהם הולכים להשיג את היהלום שגנבו מהם, הם לא אמרו מי גנב אותו". "לפני כמה זמן זה היה?" שאלו הפצ'וצ'ים.
"לפני50 שנה בערך, ואיך נזכרתם רק עכשיו?"
הפצ'וצ'ים נדהמו. לפני 50 שנה? איך זה יכול להיות? איך הם התעוררו רק עכשיו? "אנחנו הולכים" אמר צמר. "דרך צלחה"
אמרו היצורים. "ואם אתם צריכים עזרה רק תבקשו", הוסיפו.
תגובות
בס"ד
סיפור נחמד.