תודה דוקא לאלוקים

תודה דוקא לאלוקים

חביבי יקירי, הכירו נא את משה.

הוא היה חסיד גדול של הרבה.

על מגש כסף מצופה זהב

היה מגיש לרבה סעודה עריבה.

מיני מטעמים כמו שהרבי יאהב,

שימש כך את הרבי יום יום בשמחה.

כל פעם מחדש כשהגיש את הסעודה

היה נדהם מהרבי, מהתגובה המוזרה.

מרים היה הרבי ידיו למרומים,

ובקול נרגש היה אומר רק "תודה אלוקים!"

ולמשה החסיד אף פעם לא הודה.

נעלב משה החסיד, אך לא סיפר מילה.

חשב משה, אלמד אני את הרבי

לומר תודה גם לי,

ופעם אחת הפתיעו

כשאת מגש הכסף ללא אוכל הביא.

"פעם הבא שאביא שהרב יודה גם לי!"

חיכה משה לראות מה תהיה התגובה,

אך הרבי שתק ולא אמר מילה.

והנה, פתאום, דפיקות בדלת, ניגש משה לפתוח.

ובדלת, נבהל משה כשראה את האורח,

בידיו מגש נהדר היה, מעלה ריח ניחוח.

שוב הרבי אמר: "תודה אלוקים!"

אך אז הוסיף מילים,

ומשה עכשיו הבין:

"משה הנך רק שליח שמזוני אלי יגיע.

הנה ראית עכשיו, ממקום אחר מזוני אלי הופיע."

"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו",

ה' לדורשו תמיד ידאג לכל מחסורו.