פרולוג
היא הייתה אמורה לשחק בחבל... וזה הכל.
היא הייתה אמורה לסדר את הבובות על מיטתה ולארגן להן מסיבת תה... וזה הכל.
אך הדברים התגלגלו אחרת ונראה שהמבוגרים שבחייה שכחו שהיא בסך הכל ילדה. היא תמיד חזרה אל ממלכתה הקטנה: החדר הכחול - כך כינתה אותו. שם מצאה מרגוע לנפשה העייפה, המבוהלת.
היא חלמה על בית אחר, בית עם ילדים צוחקים ומרעישים, עם הרבה מוזיקה וחיים. אך החדר הכחול היה שקט... תמיד שקט. דממת מוות שהופרה על ידי קולות של הוריה... קולות... הרבה חושך וצליל צורם, חריקות הלב... המבוגרים האמורים להנחות אותה, להכין אותה לחיים.
היא חייה את הרגע, שורדת את הפחד, שורדת את אטימות הלב... ולא מבינה, לעולם לא מבינה את תנודות מצבי הרוח של אמה, האיומים... השיגעון שהפך להיות חלק מחייה.
אהבה ושנאה.
ילדה תלושה שמרחפת בין העולמות ומשתדלת ליצור לעצמה, שם בחדר הכחול, עולם דמיוני משלה, ציורי, צבעוני, עם צלילים קלילים ויפים - עולם שבו תוכל למצוא מכסה בימים הקשים, הסוערים, אל כנפי הדמיון. שם תפגוש דמויות שיצרה במו דמיונה, בת צחוק על פנן, תמיד מוכנות להבין, להקשיב ובמיוחד... לאהוב.
תגובות
עצוב ,ומרגש .
מה שיפה שהיה ביצירה שלך אופטימיות .
אהבתי מאוד .
:)