יין, נשים ושיר

מה אתה מסתכל במספר של היצירה??? ומה יפה כל כך במספר הזהההה שאתה מקדיש לו את כל התגובה?!??!?!

אתה לא שם למבנה של השיר?

השורות השניה והשישית מתחרזות, והשורות השלישית והרביעית מתחרזות. הראשונה והחמישית הן סרק.

יש לך בעיה עם זה? תתגבר... חח מה לעשות, אני פשוט אוהבת מבנה של שש שורות.

רוב האנשים בישראל כנראה לא מכירים אותו, כי משום מה ישראלים לא מתים על מדע בדיוני.

אבל גאימן הוא הרבה הרבה יותר - יש לו סגנון שמשאיר רווחים, רעיונות שהם לא סתם בלונים פורחים - אתה ממש רואה אותם, איפה שאתה הולך, ובסיפורים שלו הכל פשוט יכול לקרות. זה שהוא יהודי רק נותן כבוד...

היום אני הרבה יותר אוהבת ביוגרפיות אמיתיות ,וסיפורים ששומעים בניחומי אבלים (כמו שנאמר "טוב ללכת")

ככל שמתבגרים מבינים שהמציאות עולה אלפי מונים על כל דמיון וכל בדיון !!

השיר יפה וכתוב טוב ,אבל לעניות הבנתי לא בשביל  "נשים ויין" התכנסנו כאן, בכל אופן לא בסגנון המתואר בשירך...

אשמח לפרגן ביצירה הבאה

( ותסלחי לי על הקטנוניות,אשמח גם אם יהיה לך שם יותר נעים ,ומה שלום פרידמן נפתלי וסטיץ' ? )

ותודה ששאלת... הם עכשיו רבים אם סטיץ' באמת מפתח אישיות או אם הוא ימשיך למפמף...

מדע בדיוני מושך אותי כי שם - פשוט ה-כ-ל יכול לקרות, וזאת תפיסה שמאוד תופסת אצלי, בגלל שיש לי נפש די ספונטנית. אני אוהבת מ"ב מאז כיתה ד', ולא התבגרתי אפילו טיפה מאז (טוב, אולי קצת...). אני אישית מקווה לא להתמתן, להמשיך לראות שחור-לבן כמו שהנוער רואה, ולדעת שהכל פתוח...

השיר הזה קצת חורג מהסגנון שלי, אבל זה שיר על הספר, לא שיר משלי... הספר לא מספר על יין, נשים ושיר - אלא על ספונטניות לעומת מתינות, כשעכביש מגלם את שיא הספונטניות ואחיו התאום צ'ארלי - את האדם הכי נורמלי ומתון שיש.

ובסוף - מתברר שהם בעצם אחד.

השיר הזה הוא על עכביש ועל החיים שהוא ניהל - עד שהוא נזכר שיש לו אח תאום...

בס"ד.

שכוייח!
השירים שלך כתובים ממש יפה. אני אוהבת אותם.