יצירות של פליץ

מישהו בפורום אומנות אמר לי פעם שכל צייר מחפש את העין המושלמת שלו... אני לא מצאתי את שלי עדיין, אבל אני מנסה ^^

בתמונה: אנתוני קידיס, סולן "רד הוט צ'ילי פפרס" (Red Hot Chili Peppers), כשעוד היה לו שיער ארוך. התמונה בקישור, כי הוא בלי חולצה, כי התמקדתי ב... אה... בגב שלו. מי שייכנס ויראה את התמונה, יבין את משמעות הכותרת... ובבקשה אל תיבהלו.

קישור לתמונה

הערה: אני עכשיו שולחת את זה מהאולפנה, כי מהבית אני לא יכולה. דיברתי עם מישהו מצוות האתר, והגענו למסקנה שהאתר לא חוסם אותי, זאת בעיה במחשב

אני יכולה להעלות ציורים שוב!! אז הנה אחד ממני, קצת יציאה מהסגנון הריאליסטי שלי למשהו קצת יותר ציורי (ותודו שהתמונה חמודה ממש...):

חלק 2 של הקאמבק שלי: בראד דלסון, הגיטריסט של לינקין פארק.
לכל המתוקים שמתחילים עכשיו לחשוב "מה היא עוד פעם מתחילה לצייר גויים" - ניוז פלאש, הוא יהודי... הוא והמתופף, שגם הוא אגב יהודי, מנסים להביא את הלהקה כבר שנים להופעה בארץ. הם כבר באו לבד בעצמם פעם אחת...


התמונה המקורית צולמה... אממ... מזמן, כשעוד לא הייתה לו את התסרוקת המשגעת שיש לו עכשיו...
מצא את ההבדלים -

כמו שהבטחתי, ברוח קצת אחרת... מקווה שאהבתם.

מבוסס על תמונה שמצאתי באינטרנט.
אם לא הבנתם - זה צנחן בכותל ברגע כיבוש הר הבית. זה נושא קרוב אלי, כי סבא שלי הוא אחד מהצנחנים האלה...

זה מייק מלינקין פארק. אתם בטח שמים לב שהוא טיפה יותר מושקע מצ'סטר, כי כאן השתמשתי בעיפרון יותר איכותי, ולא קישקשתי אותו תוך כדי לימוד למבחן בהיסטוריה בשלוש לפנות בוקר...


ותמונה:

הערכה חלופית בספרות...

מתנה ממני לעצמי ליום הולדת!!! אני מאוד אוהבת אותו משום מה...
_________________________________________
תחנה אחרונה –
העיר התחתונה
נעצור באיזה בר
קצת ויסקי אם אפשר
לילה פרוע, עד הבוקר
אלכוהול, מוזיקה, פוקר
כל הגבולות נפרצו
כל הקווים נחצו
שותים, מהמרים,
וכולם אומרים
שהיום אני מלכה
וכל רגע, כל דקה
אני מבלה בשביל עצמי
אחרת בשביל מי?
זורקים

אז זה ויין בריידי, הבחור השחור של "של מי השורה הזאת?!". רוב הצבע של הפרצוף נמחק בסריקה, כי זה בעצם מריחה- דבר שאני לא עושה בדרך כלל.
ויין מצחיק אותי במיוחד - כי קודם כל הוא ממש מוכשר, ודבר שני... עזבו, יכול להיות שיהיו אנשים שלא היו אוהבים את מה שהייתי אומרת עכשיו. אבל זה קורע, באמת שכן... ושוב סליחה על השורות.

מקור השיר הוא בצבע המדהים שהיה לשמיים היום בערב... שאר הרעיון התפתח תוך כדי ^^
________________________________________________________-
לשמי הערב היום היה גוון יפה
ורוד וכחול, כחול וורוד
וכששקעה השמש, כשהלילה נולד,
יצורי החושך התחילו לרקוד.

ריקודם אפל הוא, שחור כליבם
כי מהאפלה השחורה הם נוצרו
מספר על כאב ואובדן ורשעות
וכולו שמחה לאיד, וכך לי אמרו:

החוזה

עוד תמונה מהסיור...

למי שרוצה לדעת מה זאת ססטינה, אני אוסיף את זה אחר כך בעריכה כי עכשיו פשוט אין לי זמן.... פשוט תסתכלו על המילה האחרונה בכל שורה...
Everlasting Beauty Sestina

Well, I'm walking a long way
On the road they call life
And like they always say,
Life is full of hate and love,
Darkness and light, but the music
Is always in me, waiting for an opportunity.

And

אוהב
או שונא
דומה
אך שונה
מותר
או אסור
תיבה
וכדור
שחור
או לבן
עוד מעט
אך מזמן
יחיד
ורבים
רעים
מול טובים
נסיך
וצפרדע
יורק
או בולע
שמנמן
וגרמי

אני – מול עצמי.

ציור אחרון להיום... אפילו שקשה להתאפק... למי ששאלו מה קורה עם הסיפור שלי - אז סתם שתדעו, איבדתי את המחברת ציור שלי לכמה שבועות, ואני לא יכולה לכתוב בלעדיה, ועכשיו מצאתי אותה בריאה ושלמה, אז אני באטרף של ציור... אחרי שאני אגמור עם כל ה20 ציורים שיש לי עכשיו, הסיפור יימשך...
אז זה ארגורן משר הטבעות (אני מושפעת ממך זאב, עכשיו גם אני מציירת שר הטבעות), וזה נראה כמו הקטע בסרט אחרי שהוא יוצא מדרך המתים,

השודד החמוד והמופרע, הקפטן של ספינת הפנינה השחורה מהסרט שודדי הקריביים, קפטן ג'ק ספארו! מי שעוד לא ראה, שירוץ עכשיו, במיוחד אם יש לכם חוש הומור מפותח... נשפכתי מצחוק כל הסרט... אבל אני לא נחשבת, כי אני צוחקת בערך מכל סרט, במיוחד סרטי אימה (תאמינו או לא, התחלתי להיקרע מצחוק באמצע "נקודת מגע", "נחשים במטוס", "האנקונדה", "וילג'" ו"גודזילה"... וזו רק ההתחלה...)

השני בחברי להקת גרין דיי: מייק דירנט, קול שני וגיטרה באס. הוא אישית האהוב עלי...

אלעד כמו שהוא בסוף פרק ב'. הורדתי לו את הזקן כאן כי התחשק לי...
________________________________________________________

ניסיון ראשון בסיפור... מקווה שיצא טוב.
____________________________________________
פרק א':

אמצע חשוון, תחילת הסתיו... השקיעה הייתה אדומה, מרהיבה, כמעט לקוחה מתוך ספר תמונות, ובניגוד כאילו מכוון לבוהק החמים נשבה רוח ערב קרירה מכיוון הים. המשוררים תמיד התייחסו לסתיו כעונה של הרהורים, אפרוריות, אפילו דיכאון, אך בעיני אלעד הייתה זאת העונה היפה ביותר של השנה. תמיד הייתה בה ניגודיות, בין

משודרג... בהתחלה היא הייתה עם מכנסיים קצרות, אבל יצחק לא הסכים להעלות (ובצדק), אז שיפצתי אותה...

בעצתכם שיניתי את הכותרת... עכשיו כשחושבים, זה באמת המש"צ הטיפוסי - כובע רחב, זיפים, טישרט, דגמ"ח ושורש...

תמונה ראשונה שאני עושה שילוב של רקע עם גוף שלם של דמות, אז ברור שלא יצא מושלם. את הקפלים במכנסיים אילתרתי, לא היה לי כוח לעשות בול כמו בתמונה...

זה מוקדש לך חמסית: הסולן של MCR, ג'רארד וויי... בחזרה לסגנון שלי.

חלק 3 ואחרון של הקאמבק שלי - מייק, MC לינקין פארק.
אין, אני פשוט חולה על התמונה הזאת... אני גם לא טורחת לחפש את המקור. זה ברור מספיק, לא?? =)

אם שמתם לב, ואם לא, לא פרסמתי כאן כבר די הרבה זמן. זה כי משום מה האתר חסם אותי - ועדיין קצת חוסם אותי מאיזו בחינה - ובגלל זה אפילו עם העורכים בקושי יכולתי לתקשר. אין לי מושג מה פתאום קרה, אבל גיליתי שאני יכולה להגיב ולהעלות יצירות שוב... יופי טופי, אני מקווה שזה יישאר לפחות ככה. יש לי ציורים שפשוט יושבים סתם בקלסר, והגיע הזמן שהם יתאווררו קצת...
אז את הקאמבק שלי (!!!) אני פותחת באחד מהאהובים עלי

דני ג'ונס מהלהקה מקפליי, חתיכת מוכשרים... יש לו קול מדהים, מוכשר גם עם הגיטרה

לכל אלה שביקשו שאני יצרף תמונה, זה הילד:

ציור של צ'סטר בנינגטון מלינקין פארק.


תמונה:

אני ממש נהנית לעשות כל מיני אייקונים ואבאטארים... הנה אחד שאהבתי במיוחד, זה בילי ג'ו מגרין דיי (הוא ממש הצחיק אותי!!):

עוד אחד שעשיתי בזמני הפנוי... הפעם בלינק-182, להקה טובה גם כן ^^

אז זה קולין מוכרי (Colin Mochrie) מ"של מי השורה הזאת?!" - הגרסה האמריקאית המקורית, שהגרסה הישראלית בערוץ 10 (שאין לי למזלי) היא חיקוי גס ועלוב שלה. קולין הוא בנאדם מוכשר ומצחיק בטירוף - ועבדתי קשה על קמטי הצחוק שלו...
דרך אגב, הוא קנדי.
עזבו, הבדיחה מתבזבזת עליכם... ^_^



נ.ב: לכל אלה ששונאים דפי שורות (*שיעול* אהם יונה *שיעול*) אז חבל, כי אני מציירת במחברות שלי...

עוד תמונה מהסיור...

תמונה שצולמה ע"י חמוטל בסיור שלנו באיזור ההר וירושלים... אני והיא עושות את הדו"ח סיור במגמת א"י ביחד, ויש לנו תמונות מדהימות! תצפו לעוד...

אז ככה.
כל שנה יש לנו מבצע שישית באולפנה, שבו כיתה י' מכינה הצגה לכבוד חנוכה. אז השנה לקחנו את זה קצת ברצינות, ואנחנו מציגות את "תפילת הנזיר" של אסתר שטרייט וורצל... אני משחקת בהצגה, אבל אני גם אחראית על כל הקטע המוזיקלי - בעיקר המקהלה שיש באחת מהסצנות, המקהלה של המנזר, שבה הבנות שרות ומנגנות (גם אני). הייתי צריכה לבחור להן שיר ולמצוא תווים לחליל צד, כינור ופסנתר, ותווים ווקאליים. והייתי צריכה

זה סיפור שבא אלי במחשבה של רגע... אני רוצה שתנסו להבין אותו.
________________________________________________________________
עץ

רבים כינו אותו פשוט "העץ". היה זה עץ רגיל לחלוטין, רגיל כל כך עד שכבר לא היה רגיל. גובהו היה ממוצע, עליו ירוקים, גזעו – חום, לא עבה מדי, גם לא דק מדי, מתאים בדיוק לרגליים זריזות וידיים חוקרות של ילדים. ענפים שנראו כאילו גולפו במיוחד לישיבה או שכיבה, כמויות

אם אתם יודעים ואם לא, אני מנגנת, בין השאר, בגיטרה, ואני מאוד אוהבת אותה. אז הנה תמונה של גיטרה... ומישהו מנגן בה.

מכירים את אל ינקוביץ' המוזר (Weird Al Yankovic)? למי שלא, זה זמר ממש ממש מצחיק, אמריקאי, עושה פארודיות להמון שירים מפורסמים (כמו שירים של מדונה, גרין דיי(!), גאמפ, אמינם, מייקל ג'קסון, מלחמת הכוכבים ועוד הרבה) והכי חשוב - הוא יהודי... אפילו שהוא לא דתי, הוא ממש חמוד...

אולי אתם יודעים ואולי לא, אבל הלהקה שאני הכי אוהבת לשמוע היא גרין דיי (יום ירוק...), ואני קצת אובססיבית עם סוג המוזיקה הזה... אז השתגעתי קצת וציירתי את חברי הלהקה.
הראשון: בילי ג'ו ארמסטרונג, סולן, שר ומנגן בגיטרה חשמלית.

פרק ב':

"הולך לאן שהוא, אלעד פרידמן?"

"כן, אני... הולך לקניות." אמר אלעד בלי להפסיק את פעולותיו. הוא חבש את הקסדה שלו תוך כדי קפיצה על האופנוע והתכוון להתניע בדיוק כשתפסה אמו בזרועו.

"אתה לא הולך לשום מקום, במיוחד לא לקניות," אמרה בתקיפות, עם דגש חזק על המילה האחרונה. "אני צריכה לדבר איתך. בוא לעזור לי עם המצרכים."

"זה לא יכול לחכות לאחר כך?" הוא מלמל, אף שכבר

רגע של טירוף משיעור אנגלית אתמול...

כן, הימורים נותנים לי השראה...

לפני קצת יותר מחודש התחילה באתר של לינקין פארק ישראל (linkinpark.co.il) תחרות עיצובים לאלבום החדש של הלהקה (שיוצא בע"ה בעוד יומיים) - "דקות לחצות". הכנסתי שני עיצובים שלי לתחרות, ולא ממש ציפיתי שהם ינצחו, כי עשיתי אותם עם פאוורפוינט וצייר (כי אין לי פוטושופ), וכולם השתמשו בתוכנות טובות בהרבה...
קיצר, שניהם נכנסו - מתוך כל עשרות העבודות - ל-14 הראשונים...
קישורים לשתי העבודות:
http://www.linkinpark.co.il/gallery/displayimage.php?album=58&pos=2
http://www.linkinpark.co.il/gallery/displayimage.php?album=toprated&cat=-58&pos=3

הסולנית המדהימה של אוונאסנס. על זה נאמר, "מי שלא שמע את איימי לי שרה - לא שמע קול של מלאך מעולם..."
אני מודה - לא כל הציור שלי, נעזרתי בציור אחד מהאינטרנט, פשוט יש לה אף קשה... הכל הצללות ^^

לכל שונאי השורות - מצטערת... ולכל אלה שביקשו תמונה:

לכבוד פורים, החלטתי להתעסק במסכות... הנה תרגום של שיר מ"פנטום האופרה":
________________________
בלילה בא אלי
בחלומי
בתוך ראשי יש קול
קורא בשמי
האם חלמתי שוב?
כעת אדע
הפנטום של האופרה בפנים,
הוא בי נמצא!
ושוב נשיר יחדיו
דואט מוזר
השפעתי גדלה
כוחי גבר
גם אם תפני לְהַ-
ביט לאחור
הפנטום של האופרה, הוא שם,
תמיד יחזור!
מי שראה אותך
נותר

שיעור תורה...

ניסיון בעיבוד מחשב... סתם עלה לי בראש כשעברתי על הגלריה מההופעה בסאקרמנטו.

זוכרים את ההוריקן קטרינה שהחריב את ניו - אורלינס בשנה שעברה? אז גרין דיי וU2 כתבו שיר על זה, ואני כתבתי שיר על השיר שלהם. שימו לב, לא תרגמתי את השיר - כתבתי שיר משלי, בגלל זה היצירה היא בשירה ולא בתרגום. לשיר קוראים The Saints Are Coming, "הקדושים באים", ומכאן שם היצירה. אולי אני אפילו אתרגם אותה פעם, אם יהיה לי כוח. הנה השיר שלי:

עלה קטן, עלה נושר
מלא באושרו של אדם אחר
עד עתה הוא

המצברוח של הודיה השפיע עלי... אבל אני טיפה יותר אופטימית! תקראו עד הסוף לפני שתצרחו ^^
דרך אגב, אם יש לכם הערות טכניות - בשמחה, כי שמתי את השיר איך שהוא, בלי שום ליטוש. פשוט כתבתי והעליתי.
_________________________________________________________________
הכל מת בעולם הזה
הכל כזה חסר משמעות
כלום לא משנה, אז למה לטרוח?
אני כל כך רוצה למות

מה הטעם? אין מטרה
אין דבר

זה שיר על הספר של ניל גאימן - בני אנאנסי. ספר מדהים, נהניתי מכל רגע.
__________________________________________________
בא והולך, צל חולף
מופיע ונעלם, חיוך על פניו
מטה את ראשו לאחור
עד אשר כוסו יגמור
ועוד אחת, ועוד אחת
והוא עוד עומד על רגליו.

כולן סביבו, כולן אחריו
נואשות לחיוך, אולי קריצה
והוא מנומס אליהן
אדיב, כובש, מלא חן
והן נאנחות וחולמות
וכשהוא

דרכם של סיפורים היא להסתבך, כיוון שהם סיפורים. אם לא הייתה הסתבכות, לא היה סיפור.

להבה ישבה תחת העץ. היא לא ידעה איזה עץ זה, דבר מוזר, כיוון שחשבה שהכירה את מרבית עצי ארץ ישראל. היא רק ידעה שהיא חשה בנוח בצילו, כל כך בנוח שהיא התחילה לתהות... אולי במשך שתי דקות, לא יותר. אף פעם לא יותר.

להבה קמה בפרץ פתאומי של אנרגיה, זינקה ותפסה את הענף הנמוך ביותר ומשכה את עצמה כלפי מעלה. נחיתה

הנה תמונה מוצללת שציירתי, בשביל כל מי שביקש. ביזבזתי בערך חצי חוד על ההצללות, מה גם שהייתי צריכה לשמור שהתמונה תישאר נקייה... נקווה שהתמונה הזאת, לפחות, תעלה בעמוד ראשון!...
בכוונה לא השקעתי בפנים, כי הדגש הוא על התנוחה... ורציתם הצללות...

למי שמכיר את הסידרה "השבט", יודע כמה היא יכולה להיות ממכרת... הנה משהו שעשיתי בזמן הפנוי (זאת אומרת, לא בשיעור, כמו בדרך כלל...), תמונה של בריי מ"השבט". תהנו...
עריכה: הרבה מההצללות נמחקו בסריקה...

השלישי בלהקת גרין דיי: טריי קול, תופים, לפעמים גם קול שני. הכי מופרע מביניהם...
הנה קישור לתמונות המקוריות: http://www.echoica.net/brainstew/bios.php (על בסיס התמונות שם עשיתי את התמונות של הלהקה)

אני מתה על חורף!! ועל נעלי בית... ציירתי את הנעל בית שלי, אבל קצות האצבעות שלי נחתכו... לונורא...

זה אלעד מהסיפור שלי "הג'וקר"... תהנו. ותקראו את הסיפור!!
________________________________________________

תציעו שמות יותר מקוריים...

הגיע הזמן לזרוק את הקוביות...