"תני לי את זה!!" הוא צרח בזעם אינסופי "תני לי!!" "עזוב אותי!" היא התייפחה וצרחה "די!!"
הוא התנפל עליה מאחורה, בכעס מעוור ובסכין שלוף "שמעת אותי, מיכלי?" לחש לתוך אוזנה בשקט, מתענג על נשימותיה הקצובות ופעימות ליבה המואצות "תני – לי – את זה!"
"לא, אוהד" היא אמרה בקול רועד "אסור לך! זה לא טוב לך, אתה לא מבין? תפסיק עם זה כבר!"
"אני צריך את זה, את לא מבינה? אני צריך את זה!! אני לא יכול בלי זה!!" "אתה יכול, אוהד" היא זעקה בשקט "אתה יכול! אנחנו נגמול אותך מזה, אוהד, אתה לא כזה!" "זה מה שאני!" הוא צרח ולפת את גרונה בזרועה "אני כזה מפלצת, כן! אני לא רוצה להיגמל, כן!! זה טוב לי, מיכלי, תביני את זה!!"
"לא... זה לא" היא סיננה מבין שפתיה החשוקות "אתה לא יודע מה טוב לך. תן לי להגיד לך, תן לי- תן לי לעזור לך!" "אני לא צריך עזרה!!!" הוא צרח והצמיד את הסכין לגרונה "אני צריך את זה!! זה שלי, וזה עלה לי הון תועפות, ואת תתני לי את זה- עכשיו!!!"
היא בלעה את הרוק בדממה, שאפה את האוויר הדחוס והמעושן ועצמה את עיניה "אז תהרוג אותי" אמרה "תהרוג אותי, אוהד. נראה אותך. אתה חושב שאתה כזה גבר, תהרוג אותי. בלי זה אתה אפס, הרי. א-פ-ס. תהרוג אותי וזהו. תחסוך ממני את הסיוט הזה- לחיות איתך, להיות קשורה אליך. פשוט תעשה את זה. לעזאזל, אוהד- תעשה את זה כבר!!!" "אני לא ארצח אותך מיכלי, לא. את תישארי איתי, תסבלי מצידי, את לא נפטרת ממני. את פשוט תתני לי את זה וזהו. אני אשכח את הערב הזה". "לא, אוהד" היא אמרה בשלווה, מחייכת אל המוות "אני לא אתן לך. אתה טועה, אוהד, אתה לא תקבל את זה בחיים".
היא המתינה שישסף את גרונה בכל רגע. שיעשה את זה כבר, שיגאל אותה מהסיוט הזה. היא אהבה אותו ורצתה רק בטובתו, אבל הוא התנגד, הוא העדיף להמשיך בשגרה האיומה והמסוכנת שלו. היא לא יכולה הייתה לסבול את זה יותר. היא רק רצתה לעזור.
"מיכלי, תקשיבי לי" הוא אמר, מנסה להשתלט על עצמו אך בקושי מצליח "את אוהבת אותי. את לא רוצה שאני אסבול ככה, נכון? תגידי לי את זה, אני יודע שזה נכון, למה את לא אומרת? את אוהבת אותי, אז פשוט, פשוט תתני לי את זה ותלכי. אני אעזוב אותך לתמיד, טוב, מיכלי? את תיפטרי מהמפלצת הזה שקוראים לו אוהד, לתמיד, אני מבטיח. רק- רק תתני לי את זה, תתני לי את זה, אני צריך את זה, אני מתחרפן בלי זה, אני משתגע, אני יוצא מדעתי, אני צריך את זה, מיכלי, אני צריך את זה בשביל לשרוד, את לא מבינה? את רוצה שאני אמות?! זה מה שאת רוצה, מיכלי?!"
"לא" היא אמרה, קצרת-רוח וחרדה "וזה בדיוק מה שאני מנסה למנוע. זה הורג אותך, אוהד, הזבל הזה. תקשיב לי טוב עכשיו, תקשיב" היא הסתובבה אליו ושמה את ידה על לחיו "אתה יכול להפסיק. אני אעזור לך, אוהד, אני תמיד אהיה איתך, אני לא עוזבת אותך, אני אוהבת אותך, אוהד. ובגלל זה אני עושה את זה. כי זה מה שטוב לך באמת, וכשאוהבים, רוצים שיהיה טוב, באמת. לא הטוב אינסטנט, הזה, הזמני. טוב אמיתי. טוב לתמיד. יהיה לנו טוב, אתה שומע? אנחנו נהיה ביחד, תמיד, אני לא רוצה לעזוב אותך, אני לא אברח ממך. אני אעזור לך ויהיה לנו טוב באמת, ביחד, אתה מבין??"
אוהד נשם מהר, נשימות תכופות וקצרות, חוכך את העניין בדעתו "אבל טוב לי ככה, מיכלי, טוב לי ככה".
"זה לא טוב" היא אמרה, כמעט מאושרת, "אני אראה לך מה זה טוב". היא הביטה בלהבות המרצדות בעליזות וזרקה את השקית הקטנה ובה האבקה הלבנה אליהן. "זה טוב" אמרה.
הניילון העלה עשן מסריח והאבקה בעבעה על רצפת הבטון, מתחת למדורה הבוערת. מיכלי משכה אחריה את אוהד אל מחוץ למבנה הפח הקטן, אל הגשם השוטף, אפילו שהיו לבושים בבגדים קצרים ומרוטים. היא פרשה את ידיה לצדדים והסתובבה כמו בלרינה, צוחקת. אחר-כך שבה אל אוהד בחיוך פרוע ומטורף.
"זה טוב" היא אמרה ואחזה בידיו הרטובות, שואפת את ריח הגשם "זה אמיתי, אוהדי, זה אמיתי".
"אני – אני לא – אני לא יכול!!" הוא זעק.
היא שמטה את ידיו והוא קרס על הבטון המחוספס, מפרכס. "אוהד!" היא צעקה, רוכנת אליו וצועקת אל הלילה חליפות "תעזרו לי! אוהד, אוהד, תענה לי... אני צריכה עזרה, תקראו לאמבולנס! אוהד, אוהד... אני אוהבת אותך, באמת, אוהד, אל תלך... הצילו, תעזרו לי!! אוהד...לא..."
תגובות
מובן מה היה לו בסוף, מה הקטע שלו בכלל..
הוא היה מסומם? איך הוא יצא מזה כזה מהר? איך פתאום הם עוברים לנינוחות כזאת כ"כ מהר..?
הוא לא היה מסומם ברגע הזה, ספציפית. הוא גם לא היה נינוח בדיוק. הוא היה לחוץ ובאטרף, בערך. בסוף, הוא התמוטט כנראה.
ומי זה הם? היא הייתה בסדר גמור, רק לחוצה קצת...
סיפור כל כך נוראי???
מאיפה ?????
בהתחלה זה היה סתם רעיון, אח"כ שמתי לב כמה זה מזכיר את 'מישהו לרוץ איתו'.
ואפשר להאשים גם את הודיה, עם הסיפורים שלה...
לא ראיתי למרות שהוא הוקרן אצלנו שלוש פעמים..
כנראה שזה לא הפסד כזה גדול, אם יש שם כ"כ הרבה רוע..
חיים סביבנו המון שמאלנים, אם הסרט טוב (ואין לי מושג אם הוא כזה באמת) למה שא נלך לראות אותו?
כן - בשביל זה הולכים למתנ"ס (או יותר נכון הוא מארגן וקורא לך..:-))
בס"ד.
נושא חשוב. ברור שצריך לכתוב עליו.
ועוד כתבת את זה טוב...
אהבתי.