צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר, אֹיְבַי חִנָּם: צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי, וַיַּדּוּ-אֶבֶן בִּי.
כבר נהיה חשוך. העלטה פורשת כנפיה על הרחובות הצרים.
הילדים נעלמים. מתוקה היא שנת העמלים.
עכשיו עולים על הבמה שחקנים חדשים. הבמה הזאת. ישנה. מוכרת. שחוקה.
בלאט מגיחות הדמויות הראשיות מהחדרים האחוריים.
מתקדמים בסמטאות המטונפות אל קדמת הבמה.
והבמה אפופת עשן. המשחק כאן ברור-
יש מלך אחד, יש משנה, שומרי חומות, ובתוכן אחת.
אם נחתוך את הלילה הזה בלהב חד כמו בצל נבין מעט את ההיררכיה האכזרית.
גלימת המלך עשויה שטרות באדום אדום.
רוחו מרחפת ממעל, אין לו פנים או צלם.
אבל כולם יודעים – זהו הס.מ בעצמו.
מחוץ לארמון מעיפים מבט בשעון כסוף כמה מגודלים.
הכל במקום והכל בשליטה. המבט אדיש.
המשקפיים הכהות לא מותירות שום ספק.
תגבורת מחכה מעבר לפינה. המשנה למלך מתרוצץ סמוך אליהם מריץ באייפון שיחות קצרות מילות קוד והרבה יראה. לא מומלץ להתעסק איתו. עם הבוס.
הם מחכים בכליון עיניים לפתיחת הדלתות.
כנהרות הולך להשפך כאן העונג . ובוודאי כולם יהיו מרוצים.
לאט לאט מתאסף לו קהל רב אל קדמת הבמה. כולם מחכים לפתיחת השער.
ובינתיים בעבר השני- בחדר קודר הלק נמשח.
הצלקות המכוערות מתכסות. העור נצבע.אבקה ועוד אבקה.
האף מתקרב לעוד שאיפה פנימה. האבקה הלבנה שוב נשפכת בשורות על השולחן.
הראש נדפק. השיער בידיים מסתלסל. הגוף חסר תחושה,
הנשמה בלחש זועקת. צרודה. מותשת..הבשר בוגד, שוב.
אין כאן זיכרון. בטח לא בשבילה. בודדה. כרותה משורשה.
הכל כאן פראי, גס ואגוצנטרי. הרצון כאילו נגמר פה באולם הזה.
והיא כמו ידעה הכל. נראה שהתחושה הזו מוכרת לה מאי פעם.
ניתוק, אלימות, ניצול, סכנה. כעס פחד וחרדה.
עוד לקוח. ועוד לקוח. אטימות, שנאה.
והכל מכוסה בהמון כסף. המון כסף. ים של כסף, עם הריח הכי מבחיל שיש.
קול תרועת הקהל מגבירה דציבלים, קול ענות גבורה.
מה קול ענות אנוכי שומעת... ואיני שומעת בכלל. הנה אצא לדפוק את הופעת חיי, ורגליי כלל לא איתי.
וגופי מוטל כך, תוך כדיי תנועות משלו. הוא זז, הוא מת. בערבוביא.
וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי, וְתוֹחַלְתִּי מֵה'
השערים נפתחים והשריקות מחרישות אוזן.
הבשר הלבן נחשף לכל. במלואו. קר. חיוור, מזוויע.
העיניים פקוחות במן מבט בוהה, מפלצתי. השרירים נרפים.
גופה.
גופה שעדיין כואב לה.
הצופה? לא מבין מה מתחולל- נועץ מבט של הנאה:
פגיעות ראש, חתכים, זיהומים, מחלות,דיכאון,כאבי בטן, סמים, אלכוהול, סוציו-אקונומיקה .
שיראו. שיביטו. שיגעו. שיושיטו. שיפלשו. כך סתם. לתענוג.
כל זה לא אכפת כמו כאב התופת הראשי, היא מנותקת ממנו. רחוקה מביתו.
שוכחת. מתעלמת. רק לשתות את הרעל הזה ולהאבד, שוב.
זו תנועה חובקת עולם, היא סיפרה לי פעם בכאב.
המלך ההוא לימד שצריך לקחת בכוח. שיש כאן אני.
רק אני ואפסי עוד. יש לו אלפי משתפי"ם ברחבי תבל שמקושרים לעסק הזה - סחר בגופות.
הכל בדיסקרטיות כמובן, עם או בלי דירות..
אז אחרי שהדמעות יבשו מבכי, בלי קול כמעט, היא לחשה- שאספר לזוגות העיניים שרואות,
לכל האצבעות שמקליקות, המחשבות שרצות, הדמיונות שעפים -
אל תהיו חלק ממפעל הגופות של השטן. אתם נותנים לו כוח.
בכל כניסה פרטית לחווית עונג אינטרנטית באתר פורנו, יש מחיר.
זה בא על חשבונן, זה תוקע אותן יותר עמוק בצינוק החשוך.
מרחיק אותן יותר מחיי החיים.
כן, על המסך או במציאות, הן מטעות. מחייכות, מטופחות, מסקרנות, נשיות..
אך הנצח לא משקר! מאחוריהן יש מעיין חיים.
יישות מן העליונים .נשמה. אפילו שהן צלליות אדם.
גופות.
הן קדושות,זכות, טהורות.
זָכוֹר תִּזְכּוֹר, ותשיח עָלַי נַפְשִׁי. זֹאת אָשִׁיב אֶל-לִבִּי, עַל-כֵּן אוֹחִיל. חַסְדֵי ה' כִּי לֹא-תָמְנוּ, כִּי לֹא-כָלוּ רַחֲמָיו:
צפה ב-EXIF
צפה ב-EXIF
תגובות
לא רציתי לגמור לקרוא.
איזה יצירה, אומנות.
משלב גבוה הבא לבטא משהו נמוך במקצת,
אם הבנתי נכון.
וזה יצר משהו מדהים.
וואו