רבי יהודה אומר: כינור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר: "שׂובע שמחות [את] פניך", אל תיקרי שׂובע אלא שֶׁבע. ושל ימות המשיח שמונה... של עולם הבא עשר,,, (ערכין יג:)
חֲמֶשֶׁת הַמֵּיתָרִים
עוּרָה עוּרָה כִּנּוֹרִי
שִׁיר נַגֵּן זַמֵּר
שַׁחַר עֵת הָנֵץ אוֹרִי
אֶת שֶׁלְּךָ תֹּאמֵר
כָּל הַיּוֹם בְּקוֹל שִׁירִי
תַּו לְתַו חַבֵּר
וּבְבוֹא לֵילֵי שְׁחוֹרִי
אֶת צְלִילְךָ הַגְבֵּר
עוּרָה עוּרָה כִּנּוֹרִי
בְּשִׁבְעַת נִימִים
בָּם תַּשְׁמִיעַ אֶת זִמְרִי
זֶמֶר דְּבַר יָמִים
בַּמֵּיתָר שֶׁל הֲדָרִי
בְּעִתִּים טוֹבוֹת
אָז פִּזְמוֹן שְׂשׂוֹן דּוֹרִי
רוֹן בַּלְּבָבוֹת
וּמִמּוּל מֵיתַר צָרִי
קוֹל עֲגוּם עָצֵב
עֵת גָּלָה זֹךְ מְאוֹרִי
תַּחַת יַד קוֹצֵב
עוּרָה עוּרָה כִּנּוֹרִי
גַּם בִּזְמַן חֲרוֹן
וְהַלְחֵן אֶת סִפּוּרִי
לָךְ רֹב הַכִּשְׁרוֹן
אַךְ בֵּינֵי יוֹם זָהֳרִי
בְּנִגּוּן שִׂמְחָה
לְבֵינֵי נִימַת חֳרִי
עֵצֶב אֲנָחָה
עוֹד נָכוֹן אַתְּ מֵיתָרִי
בַּחֲמֵשׁ נִימוֹת
וְכִמְעַט לֹא אֶפְשָׁרִי
קוֹל הַנְּעִימוֹת
לֹא כְּבוֹת זַהֲרוּרִי
חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה
אַךְ גַּם לֹא הוֹד פְּאֵרִי
אָז לְצָהֳלָה
עֵת עֵרוּב אֲפַרְפָּרִי
שְׁעַת הַדִּמְדוּמִים
רֶגַע זִיו אוֹר מַנְהִירִי
רֶגַע שְׁפוֹךְ דָּמִים
הֲאֶפְשָׁר פַּזֵּם זְמִירִי
כְּשֶׁבַּלֵּב תּוּגוֹת
אוֹ יַבֵּב בְּצַעֲרִי
בֵּין הַחֲגִיגוֹת
עוּרָה עוּרָה כִּנּוֹרִי
זֶהוּ תַּפְקִידְךָ
וּבְקִיּוּם הִתְנַעֲרִי
רַב שְׂחוֹק מֵיתָרְךָ
הסבר כללי: השיר עוסק דווקא ב"כינור של מקדש", שהוא בעצם הכינור של ימינו, לפני הכינור של שמונת הנימים של ימות המשיח, ובוודאי לפני הכינור בן העשר, של ימי העולם הבא.
חמשת המיתרים הם המיתרים שבתווך - בין המיתר הנמוך, העָצב, לבין המיתר הגבוה, השש והשמח. אלו חמשת המיתרים של ערבוב האור והחושך המשמשים בעולמנו, ומעמידים אותנו בפני קשי ההתמודדות של עולם שבו עצב ושמחה נפגשים, לעיתים.
רקע: השיר נכתב לאחר הפיגוע שאירע לפני כמה שנים (תשע"א) בחודש אדר (מול בנייני האומה).
שיהיה לרפואתה השלמה והמהירה של אודליה נחמה בת מיכל בתוך שאר חולי ישראל.
תגובות
תודה רבה.
עורה נבל וכינור, אעירה שחר.