אמא שלך

אתה לא יכול להאשים אף אחד על שלא היתה לך אמא אמיתית. על שהרג אותה פצע לה את הנפש. על זה שהיא לא היתה שם בשבילך בבר מצווה, במסיבת הסיום הקטנה בגיל חמש. על זה שהיא ידעה להתפאר בך על כמה שהיית מוצלח ומוכשר וכמה שאתה אדיר ונהדר. אבל היא לא הצליחה לראות אותך כשהיית שם זרוק בפינה בודד כמו כלב עזוב מיילל אל השמיים האפורים, משתנק מבכי מחכה לתפילה הקטנה של אמא שתושיע אותך מהכלא של עצמך. היא לא היתה שם ואתה רצית לשמור על שפיותך אז התרחקת ונבנית עם חסדים טובים אחרים ועכשיו היא איננה, עזבה את העולם בסערה שכזאת. נותרת בודד, אוילי, מבולבל. איפה הייתי, למה לא חוויתי את האמא שלי. היא בוודאי מצטערת על כל הרגעים שהייתה עסוקה בכלבים הנובחים ובצרחות הילדים בזמן שגדלת וחמקת לה בין האצבעות. היא עצובה שלא הצליחה להיות בבר מצווה שלך כשקיבלה ממך את ההזמנה בשמחה. היא פשוט הייתה עסוקה רק בה ובכאבה הזאת היתה אמא שלך. והיום אתה הולך בדרך לא יודע איך להתמודד מחפש בדרכים אנשים שיזכירו לך את קולותיה, ריחותיה, טעמיה, אהבותיה, רצונותיה של אמא שלך. כי כשהיא הייתה כאן לא הצלחת להכיר אותה.