שיר על בית.

פורסם בתאריך ט' בסיוון תשס"ו, 5.6.2006

המבט העצוב בעיניים,

הגשם הזורם משמיים.

הכל בא אלי לבשר

שבינתיים אין לי שום מקום אחר.

 

הרחוב כבר לא טוב עכשיו.

והבית-מלון אותי זרק

הבטיחו לי בית מהמינהלת

מה? עוד לא הגיע? ניבהלת.

 

עכשיו אני אוכלת רקוב

כי אמרו שזה מה שמתאים לך! ראש כרוב!

חיה מהיד לפה

כי ככה זה בלי מקום לגור בו, יפה.

הממשלה העלימה לי את הדירה

ואין לי בעבורה כל סחורה.

 

________

נכתב ב-1:10 בלילה.

תגובות

י"ח בסיוון תשס"ו, 16:21
הודיהף, מבינים שאת שרוטה בשעות האלה... ; י צחקן י
כ"ד בסיוון תשס"ו, 12:58
למה? י הודיה מהדרום י
ז' באב תשס"ו, 09:39
?! י הודיה מהדרום י
כ"ב בסיוון תשס"ו, 00:25
יש כאן יותר משריטות י יערות לוריין י

יש כאן בכי שיוצא על

איוולות של אנשים

יש כאן זעקה שיוצאת

על אטימות של חלאות

גם אם היא מובעת בצורה שנראית שרוטה

המסר עדיין עובר

כ"ד בסיוון תשס"ו, 12:59
למה שרוטה? י הודיה מהדרום י
ז' באב תשס"ו, 09:39
!? י הודיה מהדרום י
כ"ט בתמוז תשע"א, 20:58
להודיה! י אנונימי י    הודעה אחרונה
את כנראה באמת ראש כרוב...