יוליה והאומנות

יוליה:
ראיתי חיוך מתנוסס על פנים,
טעמתי מבט כה מתוק וחמים,
של אחת כה טובה, של אחת כה יפה,
כבת ים היא שובה לבבות.

אומנת:
מילים לך יפות, אך מילים לך תמימות,
אמרת כבת ים היא שובה לבבות.
זה בדיוק רצונה, אל תפלי בזממה,
היא סימן סערות מתקרבות.

יוליה:
שמעתי צלילים כפנינים שעל חוט,
הם עטפו כל פינה בליבי כקישוט,
שמעיד על קרבה, שמציף אהבה,
לאחת היפה בבנות.

אומנת:
ביתה הוא הים ואל מול ספינתך,
קולה הערב יהפנט את ליבך,
היא תרדים ותיקח את יושבי הספינה,
עמוק אל תוך המצולות

יוליה:
דברייך זהב אך זהב אגדות,
איך יוכלו בי לפגוע פנים כה רכות?
ובעצם מה רע לי לשקוע בים,
אם למען קירוב לבבות?

אומנת:
אם כך אז שקעי אך זכרי את דבריי,
יותר מדי זמן שם לשהות לא כדאי,
כי ביתך לא הים, כי ביתך יבשה,
לא תדעי איך לנשום אם תלכי.