מכתב (מבויים) מחוזרת בשאלה לחברתה מהמדרשה.. יש בו קצת מן האמת לגביי (לפחות התיאור של התפילה מול ה.. אבל כל השאר לא ממש) ולדעתי הוא מביא פאן אחר של תופעת החזרה בשאלה, פאן אמוני. כי כמו שידוע, הטענות כנגד החוזרים בשאלה הן שפשוט לא התחשק להם לקום כל יום לתפילה.. לברך על כל דבר.. להתלבש צנוע.. לא התאים להם, העול של הדת.. אבל לפעמים זה לא בגלל זה. והיו דברים מעולם. אז מספיק לברבר הרבה, הנה המכתב:
שרה יקרה!
תקשיבי. אני ממש רוצה להתפלל. מ-מ-ש! אני זוכרת את התחושה העילאית הזו שהיתה אופפת אותי אחרי תפילה ככה טובה, מהלב, כמו שאומרים.
אבל זהו. אני לא מצליחה לחזור לתחושה הזו. בואי אני אתן לך דוגמא. זוכרת את הטיול שלי להרודיון? אוקי. אז את הטיול התחלנו אני וחברה שלי מהתיכון בשעת בוקר די מוקדמת, שעדיין היה שקט ברחובות ואווירה כזו רוחנית-ערטילאית..
אני וחברה שלי תיכננו שנתפלל לשם שינוי (בתכל'ס היא הרבה פחות דוסה ממני), כמו שעושים באולפנא לפעמים, שיוצאים לטבע להתפלל..
והתחלתי להתפלל. מולי מתנשא במלוא הדרו, ההרודיון. השמים, אח השמים.. 'עוטים עננים ערפיליים מפיקים אור נעים..'. ממש כך! הכל היה טהור, המולת היום הקדחנית עדיין בחיתוליה, לא הספיקה לפצוע את הטבע הבראשיתי בזוהמתה. מתחתי, תהום פרושה, כאילו ממתינה לתפילתי כדי להוביל אותה למרומים. ומתחתיי, ממש מתחתיי, ניצני דשא רענן מבצבצים.
מה יותר מתאים מסיטואציה כזו לתפילה? מה יותר מחבר לבורא עולם יותר מאשר הטבע העצום שהוא ברא בכבודו ובעצמו?!
אבל אני.. אני לא הצלחתי להתחבר. ממש לא. המילים היו זרות לי, ולא בגלל שלא הגיתי אותם במשך שנה תמימה. הן היו זרות לי, כי אני כבר רחוקה. את מבינה? אני רחוקה! ר-ח-ו-ק-ה!!!!!
וזו הבעיה שלי.
התרחקתי. כי כעסתי. כי הרגשתי שאין לי למי לפנות. אבל עכשיו, עכשיו שאני כן רוצה לחזור, זה כבר מאוחר. אני רחוקה. מנוכרת. לא קשורה. ובגלל זה אני לא מצליחה לחזור.
אני בבעיה.
תגובות
חיכית הרבה זמן שתוכלי לכתוב,וסוף סוף,היה שווה לחכות. כתבת מכתב יפהפה.
אני דוקא יכולה להזדהות עם הכותבת. היו בחיי תקופות כאלה.
והנה התשובה שלי.
/Mosaic/Read/1374
ראית למה גרמת לי?!?
אבל אני חייבת לך תודות על זה.. תמשיכי לקצור אותם במסר"ש..
ואמן שזה ימשיך! למען האמת, כתבתי את זה ממש במקרה, סתם היו לי מניעים אישיים לעלות כזה דבר על הכתב, אבל זה יצא כזה יפה (החלטנו שמותר להחמיא לעצמך נכון?) ועם מסר מאוד חשוב (כי אני מכירה כמה שנפגעים מהיחס לחוזרים בשאלה, כי כולם בטוחים בכל מה שרשמתי בהקדמה וזהו) וגם נזכרתי שהחממה שלי משוועת לאיזה גידול, אז העלתי.
אבל באמת תתפללו עליי שאני אצליח להוציא עוד.. כי זה לא ממש הולך..
עם שאלה קשה בצידה,
על כאלו אמרו חז"ל
אין שמחה כהתרת הספיקות
וגם את כל השאר! חזק...
אני מכירה אנשים שרחוקים מהדת כי הם פשוט לא גדלו אליה, והרבה אמרו לי ככה: או שהתפילה זה הדבר שהם הכי מתחברים אליו, או בדיוק להפך... גם לי יש בעיות עם התפילה, דברים שאני פשוט לא מוכנה להגיד, אבל חוץ מזה אני ממש אוהבת להתפלל!
בס"ד.
שמחה שחזרה לך המוזה...
יצא ממש טוב!