שחיקה

השבוע נפגשתי עם תופעה מיוחדת במינה- שחיקה שמה.

אולי זאת המלחמה, אולי אינסוף של מהלומה,

אולי זאת השמש שמסרבת לצאת,

אולי זה השיער הרטוב שלי, שהגשם לא פסח עליו שום יום למשך כל השבוע.

אולי הריח של הפרחים בצומת "עין גנים" ונוסטלגיה מתוקה של ימי האביב הנעימים.

מי יודע אם אלו כאבי האוזניים הצורמים,

או שמא ההרצאות שהם- אף פעם לא, ואנחנו כל הזמן שומעים.

אולי זה הראש שדופק: בום, בום, בום! מרוב שהוא מפוצץ במידע,

ואולי זו שוב היא הנשמה.

אתמול התעוררתי אחוזת פלצות ויותר לא רציתי לשתוק...

רציתי לצעוק- שחיקה אינך מבורכת! לא עוד!