בס"ד
הר טורט, אחד מהמקומות שלא הושפעו מהקרבות על הממלכה מגורמים עוינים פנימיים או חיצוניים, היה שטוף גשם בשעת הרת הגורל.
תוך כדי מאבק בסופת הגשמים החזקה, רץ בכל הכוח אדם צעיר לבוש כולו בבגדי צמר אדומים.
"למה לא היה אפשר לבנות אותו במקום אחר?" רטן בקול.
תוך מספר שעות, אחרי מאמץ גדול וכאב שרירים בעקבות המאמץ בעלייה בהר - הגיע הנער לשערי מתחם מנזר הנבדלים.
הוא הלם בחוזקה בידו על הדלת וצרח "תפתחו! תפתחו כבר בבקשה!".
לאחר כמה דקות נפתח השער ואדם מבוגר לבוש מעיל חום פתח את השער.
"רייג?'! מה אתה עושה כאן בחוץ, נערי? בוא, היכנס!".
האיש סגר את השערים מאחוריו והוביל את רייג' לתוך בניין מאבן.
הבניין היה בעל 3 קומות ועל הצריח שלו התנוסס דגל אדום במרכזו מצויר עיגול שחציו שחור וחציו לבן.
השניים נכנסו לחדר המרכזי בקומה הראשונה, שהיה מעוצב כמעין חדר מדיטציה. אנשים ישבו על שטיחים מצמר בצבע חום בעיר, שתו סוג של משקה צמחי שבתוכו מורכב גם אקסטזי.
בצד הייתה אח גדולה ומחממת. רייג' הוריד את בגדי הצמר והתיישב לידה על השטיח בישיבה מזרחית.
עכשיו היה ניתן לראות את רייג' יותר בבהירות: הוא היה שרירי אבל צנום מאוד. הוא לא טיפח את שערו וזקנו ולכן היו פרועים. בגדיו שבצבע אדום היו ישנים מרופטים, בעלי קצת קרעים בחולצה. והוא עצמו היה מלוכלך מאוד.
האיש הביא לרייג' בקבוקון יין ורייג' שתה מהירות, חיוך רחב עלה על פניו.
"תודה אדוני!" אמר רייג'.
"בבקשה, נבדל נכבד!" אמר האיש, "מה מביא אותך לכאן בשעה כזאת?".
"יש בידי הודעה דחופה לנבדל העליון אורליון, מסווג".
"אלך לקרוא לו, אם כן" אמר האיש ופנה משם.
"יקריה, מה את עושה למען השם?" רטן רייג'.
--*--
"כמה זמן זה עוד ייקח לך?" רטן ראיין.
ראיין לא הבין כמה זמן לוקח לבחורה לבחור בגד פשוט וללכת. הוא לקח באקראי מהארון ולא היה אכפת לא איך הוא נראה.
"אני עוד שנייה יוצאת!" קראה ליז מהחדר.
"את זה אמרת לפני עשרים דקו... וואו!!!" אמר ראיין בהתפעלות כשיצאה ליז מהחדר.
ליז לבשה סריג פסים עם שרוולים ארוכים ומכנסי ג'ינס שחורים שנראו חדשים. היא ענדה על צווארה שרשרת קצרה משולבת תליון עגול ומוזהב שאבן זכוכית שחורה במרכזו. וכמובן היה את נזם הזהב הקבוע שלה באב.
"וואו, ליזי! את נראית מהמם! אני בסך הכול באתי עם ג'ינס וחולצה שמצאתי בארון!".
ליז חייכה "הייתה לי הרגשה שיש משהו בינינו באמת - אבל אף פעם לא חשבתי שנגיע למצב כמו זה", ואז הביטה על השולחן! "איזה מתוק! הבאת פרחים ושוקולדים? לא צריכה יותר מזה!".
"תודה ליזי!" אמר ראיין. אם ברב הייתה רואה אותו עכשיו - היא הייתה יורה בו.
"אז, מה התוכנית?" שאלה ליז תוך כדי זלילת השוקולד הראשון.
"מקווה שאת יודעת לרקוד" אמר ראיין.
"מתארת לעצמי שיותר טוב ממך" ענתה ליז וזרקה את חפיסת השוקולד לרצפה.
ראיין פתח את הדלת "המכונית מחכה לך בחוץ".
"אווו, איזה ג'נטלמן" חייכה ליז ויצאה מהדירה.
"זה רק בשביל החקירה" שינן ראיין לעצמו ויצא מהחדר, סגר ונעל את הדלת והלך יחד עם ליז למכוניתו.
--*--
סדריק השתנק ואחז במקום שבבטנו בו נתקע הפגיון.
קייס הייתה אחוזת תזזית להסתער על סדריק אבל יאנטיק טפס בה בחוזקה.
קייס שלפה בכעס את חרבה ותקפה את יאנטיק, יאנטיק שלף במהירות את חרבו והדף את המכה.
"קייסנדרה, תירגעי!" קרא יאנטיק.
קייס צעקה שוב ותקפה בכוח, יאנטיק בקושי הצליח להדוף אותה.
דרק גחן לעבר סדריק "תחזיק מעמד!".
"דרק," אמר סדריק, "אני מרגיש כאילו אני באמבט חם, מה קורה לי?"
"הוא לא אמור להרגיש קור במקום חום?" שאל מדוני.
קייס הסתערה עם כל גופה ובעטה בתנופה בבטנו של יאנטיק. הוא נפל על הרצפה והתנשף.
קייס הרימה את חרבה לבצע את המכה האחרונה אבל אז הרגישה כאב בגבה.
קייס הסתובבה וראתה את מדוני זורק לעברה אבן. היא התחמקה בקלות.
יאנטיק התרומם ותפס את קייסנדרה מאחורי גבה.
"קייסנדרה!" נשמע קול עמוק וחזק.
קייס צעקה וחסמה את אוזניה בידיה, מחפשת בטירוף מה מקור הקול.
ליבאסי זרחה בהילה כחולה ועיניה רשפו "קייסנדרה, התרכזי בי!" ציוותה ליבאסי.
קייס צייתה והביטה לכיוונה, עדיין אחוזת טירוף.
"קייסנדרה, את צריכה לנוח, הרפי את הגוף" אמרה ליבאסי בקול פחות תקיף.
קייס לא נאבקה יותר וסידרה את נשימתה, עדיין מסוחררת.
ההילה סביב ליבאסי כבתה אך עיניה עדיין התרכזו בקייס שישבה והצטנפה. יאנטיק קם והרים את חרבו למקרה שקייס תחליט לתקוף את ליבאסי.
ליבאסי התקרבה לאט לקייס ובסוף ליטפה את ראשה "אני הולכת להרדים אותך קייסנדרה, עד שתירגעי ותאזרי כוח".
ליבאסי לחשה בשקט כמה מילים לא מובנות ליאנטיק וקייס נפלה בשינה על האדמה.
יאנטיק ניקה את עצמו והביט בקייס "מה זה היה לכל הרוחות?"
"יש לי השערות אבל לא מתפקידי לשתף אותך בם, הן אישיות ושייכות לקייסנדרה בלבד" ענתה ליבאסי.
"מה הכוו.." החל יאנטיק למחות.
"היי, תראו !" קרא מדוני.
כולם הביטו לכיוונו. סדריק עמד בריא ושלם! הסימנים היחידים שנותרו מהפגיעה היו קרע בחולצתו, והפגיון של קייס המהול בדם שנפל על האדמה.
"אני שואל שוב: מה למען השם קורה פה?" אמר יאנטיק...
--*--
"שומעת, פאם, איזה יום מוזר עבר עליי..." אמרה מארי.
שותפתה ל"דירת הפאר" (כך קינתה מרי את הדירה הישנה ששכרו) שכבה על המיטה ולא הביטה לחברתה ששטפה כלים..
"תפתיעי אותי" אמרה פאם.
"ניגש אליי לקבלה בבנק המחוזי איזה איש ממש מוזר למראה, קשה לי לתאר אותו, וביקש ממני 450 דרכמות".
עכשיו פאם התעניינה והתיישבה על המיטה "ומה אמרת לו?"
"שאני מצטערת, היום כבר לא משתמשים בדרכמות, שילך למוזיאון".
"ומה הוא אמר"?
"זה הקטע המפתיע," אמרה מארי והסתובבה, "הוא שאל איפה אפשר להשיג דבר שווה ערך שיספיק לקניית נרות המלאות לבה המספקת 6 נרות שעווה ל24 שעות".
"עניתי לו שילך לעבוד עם המאפיה"
"הוא רצה עוד משהו חוץ חוץ מזה?"
"כן, הוא ביקש עיתון...".
תגובות