שתקתי.

רציתי לצרוח ממרפסות וגגות,

רציתי לשבור את כל הכלים,

רציתי להרוס כמה חגיגות,

רציתי להראות כמה אנחנו סובלים.

רציתי להגיד להם בפָּנים הכל,

רציתי שידעו גם הם להתאכזב,

רציתי לצעוק בקול גדול:

'זו לא רק אני, ולכולנו כואב!'

רציתי שיראו, שיקשיבו לסבלנו,

רציתי שיבינו כמה זה חשוב,

רציתי שישימו לב לבכיינו,

אבל שתקתי שוב.

-----------

כמובן שאפשר להבין את זה בהמון מובנים. ציבורי [התנתקות], לאומי [שואה], אישי [...] וכו'...

-----------

יש!! עשיתי את זה. כתבתי שיר.