שבועות וחברוּת.

בין צללים, ביער החושך,
זוחלים, מכוסי עיניים,
בלי לדעת לאן ואיך,
מטפסים, קשורי רגליים.

יחד, איש את רעהו מעודדים,
בגאווה וכאב למען אחר,
חיילים קטנים-גדֵלים, בלי מדים,
לומדים להכיר, ורוכשים עוד חבר.

גדלנו, יחד גדלנו כולנו,
ודרכינו נפרדו, ונפרדות היום,
ויותר מתמיד שונים אנחנו,
אך יחד הגשמנו ונגשים עוד חלום.

יש לנו כח, כח עצום לעשות,
ועוד יאיר השחר עלינו,
בוא נכיר ונדע עד עמקי לבבות,
בעוז וברצון את חברינו.

ביזע, בדם, קנינו בגרות,
בפחד ובשיתוף-פעולה,
רכשנו לנו חברות,
חברות אמת נאמנה,

לעד.

יחד,
כולנו,
לדבר אחד,
נשבענו.

-----------

גם כן טיוטה שנשלפה מתוך הרי הבלגן שהיו בתיק שלי [מילאתי אשפתון שלם!].

נכתב אחרי ההשבעה שלנו. קצת יצאתי מפרופורציות [זו רק השבעה, בכ"ז] אבל באמת למדתי ממנה הרבה.