זו אני, אחת הנערות העומדות כאן
לבושות שחורים
מול התחנה המרכזית בירושלים
על גבי תלויה תמונה
תמונה של נערה, שפעם היום צחקה, למדה, טיילה
והיום
היא רק נחה
את מנוחת חייה
את פניי מכסה מסכה לבנה
עיניי מביטות על העולם, שאינו מזהה אותי
זועקות בדממה
אל תפקירו אותי, את עצמכם,
את עמכם!
עוברים ושבים נעצרים,
מביטים, שואלים-
מה ההפגנה הזאת לכם?
ולא נענים
הזעקה הזאת איננה נשמעת
אך היא כואבת
יש לה להב חד
שדוקר לב אחד-
ולב כל העם מדמם
תראו איך לב שבור
יוצר לב שלם
אנחנו באנו ממאהל מחאה
למצב הזה צריך כבר לתת תשובה!
מתחת למסכה,
זולגות הדמעות
רותחות, כואבות, מתרעמות
הזאת המדינה היהודית
שלה ציפינו וייחלנו כל שנות גלות?
בה נוכל לשבת בשלווה
תחת גפן ותאנה?
אולי יש כאן יונה
אך גם היא פצועה..
עם ישראל,
לא נחתמה גזירה!
זאת נראית לכם מציאות נורמלית??
אל תחיו בסרט
אין מקום בטוח
אז איפה אתם??
מה אתכם אני לא יודעת-
אבל אני לא רוצה
להיות היתומה הבאה!
אז אם גם אתם לא רוצים,
יש הרבה מה לעשות,
גם מהפכה גדולה מתחילה
בצעד קטן של ציונות
וקצת עזרה מאבא שבשמים
אז יאללה-
להתחיל להזיז עניינים!!
מי שרוצה באמת לעשות-
יש לא מעט!! רק תבקשו!!
תגובות
הרגש מובא ממש חזק בצורה ברורה וסוחפת!!!
כל הכבוד!
תמשיכי לכתוב ולפתח את זה..