---------
"אז ככה, הא?!" רעם קולו של הגבר המעונב והמגולח ומילא את החדר "36 נקודות בדיוק?!" "בדיוק" מלמל נועם בידיעה שזה לא הזמן להתבדח "יופי, אבא..." "40 בתנ"ך! 52 בלשון! 24 במתמטיקה! ועכשיו- 36 באנגלית!!" פירט אביו את רשימת כשלונותיו המביכה "אלו בהחלט פאשלות מפוארות, בחור!" "תודה..." מלמל נועם, מקווה שלא יקרה לו שום-דבר שמשאיר צלקת. העונשים של אביו היו כואבים, מקוריים ומפתיעים.
"זהו, נועם! אתה בושה למשפחה! ייעדנו לך עתיד של עו"ד, כמוני וכמו אמא שלך, כמו שאחותך תהיה! נתנו לך כל מה שהיית צריך, שלחנו אותך לבתי-ספר הכי טובים ואתה- כלום! לא רק שלא הצלחת בתור עו"ד לעתיד – לא הצלחת בכלל, בתור תלמיד ממוצע לגמרי! לא הצלחת בכלום! אתה פשוט לא-יוצלח! אבל זהו זה. אני לא אעניש אותך. אני אחסל את זה, לתמיד. הבושות האלה ייגמרו!" נועם ידע שהעובדה שלא יידרש עוד להיות הכי טוב אמורה לעודד אותו אבל הוא היה מודאג, מאד מודאג. המילה 'אחסל' לא צלצלה טוב באוזניו. הוא משך את כובע הקפוצ'ון על כובע הבייסבול שלו והתכווץ ככל שיכל.
"אני אבדוק לגבי זה, נועם" המשיך אביו בזעם וסידר את צווארונו, "וזה ייגמר, הבנת?! עכשיו תוריד את הכובע האידיוטי הזה!" הוא תלש את כובע הבד מראשו של נועם והנחית סטירה מצלצלת על לחייו . נועם תפס אותה, הרים את כובע המצחייה שלו, שנפל מעוצמת המכה ונמלט לחדרו.
משם הוא שמע את הדלת נפתחת. אימו חזרה. הוא שמע רשרוש של נייר שנתפס בצורה לא-עדינה במיוחד ולחשושים זועמים. לאביו היה איזה רעיון שקשור למבחן המביש באנגלית ועכשיו גם אימו הייתה בסוד העניינים. משהו הריח לא טוב, מלבד קרטוני הפיצה המלוכלכים והישנים שהיו זרוקים מתחת למיטה.
*
"אני מאד מקווה שלא התבלבלת" אמרה יעל בחיוך קל לשליח הפיצה ודחפה שטר לכף-ידו הפרושה. היא לקחה ממנו את הקרטונים הגדולים והוא דקלם: "חצי מגש ריק, חצי מגש פטריות, חצי מגש בצל, שלושה משולשים תירס ומשולש טונה". "זו הפיצה שלנו!" עלזה יעל "איפה הקולה?" "איזה קולה?" תהה השליח בחוסר-אונים. הוא לא זכר שהזמינו שום קולה. יעל הייתה רק בת 16 אבל היא לא נראתה כמו לקוח שכדאי להתעסק איתו. "הקולה שמקבלים חינם כשקונים פיצה" רטנה יעל. "אין אצלנו כזה דבר" נבוך השליח והושיט לה את הקבלה. "אז איזו מין פיצרייה אתם?!" היא חטפה את הקבלה מידו וגירשה אותו. הוא לא העלה על דעתו אפילו לבקש טיפ.
"תודה" חייכה יעל אל השומר. אסור היה להם להזמין אוכל מבחוץ, אבל השומר לא יכל לעמוד בפני חיוכה המקסים ולא הסגיר אותם. היא הניחה את הפיצות על ספסל בחצר ופתחה את המגשים. משולשי הפיצה נעלמו אט-אט. היא לקחה לעצמה משולש פיצה אחד עם פיטריות ופנתה לאסוף את הכסף מחבריה.
"50 ש"ח, 16 משולשים, כמה זה יוצא לכל אחד?" היא הפריחה את השאלה לאוויר. "כל אחד 3 חוץ משניים שישלמו 4" מיהרה הַלל לומר. "מצוין" התרצתה יעל "הפעם אלה יהיו אלעד ו...אלקנה. מצטערת, בנים". הם רטנו בשקט אך לא חלקו על דבריה של יעל. היא הייתה המלכה הבלתי-מעורערת שם. הבנות היו מקורביה, והבנים- נתיניה האהובים. כולם היו חבריה הטובים ביותר, אבל כשנאלצה לדפוק מישהו- אלה בכל-זאת תמיד היו הבנים.
*
הטלפון במזכירות צלצל והמזכירה ענתה. היא לא העלתה על דעתה אפילו איזו הילולה עושים הילדים ממש מתחת לחלונה. הבחורה בטלפון התעניינה בתנאים במקום. היא הייתה ממולחת ומבינת-עניין, ממש אשת עסקים, אפילו שהייתה [לפחות על-פי קולה] צעירה למדי. בסוף התעניינה הגברת בתנאים הלימודיים במקום. "אצלנו – אין הנחות" אמרה המזכירה. זו הייתה אמת – ולא רק בתחום הלימודי. "אמנם יש פה גם תלמידים בעייתיים יותר אבל אפילו מהם אנחנו דורשים הכי הרבה. ושטויות מתקבלות אצלנו בעין לא יפה. מי שמגיע לו עונש מקבל – וכן להפך". הבחורה סיימה את השיחה.
צלצול צורם נשמע, קורא לילדים לארוחת הערב. באופן מפתיע, האולם היה מלא ברובו בילדי היסודי ובתיכוניסטים בודדים.
*
"ביי, חמודה, תודה!" קראה נחמה ילון אל תוך שפופרת הטלפון והשיבה אותה אל כנה. נועם רטן. כמובן – תמי, אחותו הגדולה והמושלמת, שלומדת משפטים ועריכת-דין באוניברסיטה וגומרת תואר בקרוב. אותה הם אוהבים. והיא מצאה לו משהו שאבא טוען שהוא "בדיוק מה שחיפשנו". 'אתה חיפשת' חשב נועם במרירות 'מתערב איתך שאני בכלל לא ארצה את זה'.
"אז... נועם" פנה אליו אביו בנימה מבשרת רעות "יש לי בשורות חשובות". "טובות או רעות?" התעניין נועם. הוא ידע שאם אביו יגיד "טובות" – הוא יכול להתחיל לדאוג. "אתה תחליט" חייך אביו בזחיחות "אז, בן. לאור אי-הצלחתך המשוועת בלימודים החלטנו – אני ואמך – בסיועה של תמי-" תמיד הוא חייב להיות כ"כ רשמי?! "להעביר אותך לבית-ספר אחר". נועם לא צהל, גם לא התעצב. הוא סתם לא הבין. למה הוריו חושבים שבבית-ספר אחר הוא יצליח יותר? משהו נראה לו מוזר. הוא שאל את עצמו איפה פה המלכוד.
תגובות
תמיד חלמתי לכתוב הומוריסטי!! חשבתי שאני בכלל לא יודעת לעשות את זה...
וואו, תודה!
ואז צחקתי. יש לך את הכישרון לכתוב הומור - ההתחלה טובה!
בבקשההה בבקשה תוסיפי לנועם סקייטבורד, זה יהיה כל כך יפה אם תעשי את זה! שייקח אותו איתו לפנימיה... אבל מצד שני כבר כתבת עוד 3 פרקים... נראה מה תעשי...
אהבתי את סיפור ממש!
אבל רק שתדע/י שפנימיה זה לא רק אנשים בעייתיים...או בעצם כן...
בס"ד.
התחלה טובה. מחכה לפרק הבא!
בס"ד.
אבל יקח כמה זמן עד שאני אקרא אותו.
יש לי מלא יצירות להגיב אליהן... השלמות מאתמול.