אני האחת שלך. שכל הזמן רק חיכתה לך, זו שניסתה להטביע את הצער בדברים לא דברים כי לא היית שם.
זאת שדמעות של ציפייה נספגו בכרית. ומילים יפות נשמעו רק באוויר.
אני האחת שאוהבת אותך.
אתה האחד.
האחד שחיכיתי לו. שיוכל לאהוב אותי הכי בעולם, ואני אותו.
שכל חיינו יהיו צרופי אושר.
ודמעות עצב יהפכו דמעות אושר, ואם יהיו דמעות עצב כבר לא אבכה אותן לבד, אלא איתך.
אז עכשיו אני כאן, עומדת בשביל הומה.
יש רוח חזקה, היא מאיימת להפיל אותי.
אתה שומע אותה? ויורדות הדמעות, אתה מרגיש אותן? אתה מרגיש איזשהו דגדוג בלחי? עצב בלב?
או אולי יש רוח שמאיימת להפיל אותך, והדמעות יורדות לך ולכן אני מרגישה את העצב בלב?
אז אתה רואה? אני מרגישה! אתה מרגיש?
בבקשה תן סימן חיים, תראה לי שאתה פה...
אז עכשיו אני כאן. כשבשביל עוברים רק זוגות שהודפים אותי מהאזור. ואני מסתכלת סביב ומחפשת אותך. אבודה. איפה אתה?
אני כאן. מחפשת. מרגישה.
אתה פה? אתה יכול לבוא?
תגובות
נוגע בנקודה הכי פנימית.