רעות נכנסה הביתה וזרקה את התיק שלה על הרצפה.
"מה זה הפרצוף הזה?" מיהרה רעיה לשאול.
"אין לי שום פרצוף" אמרה והתכוונה להיכנס לחדרה.
"שבי" ציווה רעיה והצביע על הספה.
רעות נשמעה וסיפרה שדיברה עם מתן.
"מה הוא אמר לך?"
"שהוא יוצא עם מישהי כבר חודשיים" ענתה, והיה נראה בבירור שזו לא התשובה שלה ציפתה רעיה.
"אבל לא אכפת לי" המשיכה "הוא רק חבר טוב ושום דבר חוץ מזה, רוצה קפה?"
"סיפרת לו על אוהד?" שאלה רעיה והתעלמה מההצעות לקפה.
"ניסיתי.." ענתה ונכנסה לחדרה להתכונן לדייט עם אוהד.
מאוחר יותר יצאה לרחוב החשוך והריק.
"היי" אמר אוהד בחיוך, כשבדיוק חצה את הכביש למולה.
רעות נבהלה.
"לא התכוונתי להבהיל אותך" התנצל
"זה בסדר" ענתה רעות ונכנסו לשבת בבית הקפה.
מיד כשנכנסה יכלה לראות שפרצוף מוכר מסתכל עליה, היא התקרבה מעט אל הדמות והבינה מאיפה הבחורה מוכרת לה. לפני שנים, בית הספר בירושלים, חברת ההשפלות.
היא ניגשה אליה ובנימוס בלבד אמרה לה שלום.
אירית לא הסתכלה לה בעיניים, לא היה לה אומץ.
רעות חזרה לשבת מול אוהד והם העבירו את הערב בלא הרבה מידי דיבורים על מה שקרה עם אירית.
רעות יצאה מבית הקפה והתקדמה הביתה. זה היה לילה קריר ללא הרבה אנשים ברחוב.
לפתע שמעה קול בכי וילדה יושבת על המדרכה בקצה הרחוב.
היא התקדמה אל הילדה, שנראתה בערך בת 12.
שוב קפץ לראשה זיכרון המפגש הראשון עם מתן.
"מה קרה? את בסדר?" מיהרה לשאול
"אין לי איפה להיות" ענתה הילדה
"אני בטוחה שיש מישהו שממש משתגע מדאגה ומחפש אותך, איך קוראים לך?"
"שחר, ואני בטוחה שאף אחד לא מחפש אותי"
"שחר, אני בטוחה שזה לא נכון, את רוצה לספר לי מה קרה?" ביקשה רעות.
"אף אחד לא דואג לי, ההורים שלי עסוקים בעצמם, ואיבדתי את החברה היחידה שלי"
רעות הסתכלה בעיניה של שחר ומשהו בהן הזכיר לה אותה שוב, כשהכירה את מתן.
"בואי, אני אקנה לך משהו חם לשתות ואני אלווה אותך הביתה" אמרה רעות.
"אני לא רוצה ללכת הביתה." מחתה שחר.
"שחר, בבקשה.. בשבילי ובשביל ההורים שלך לכי הביתה, אני יודעת שזה קשה ולא תאמיני כמה אני מבינה אותך, אבל תלכי לישון ומחר תרגישי יותר טוב, מבטיחה." ענתה רעות.
שחר סירבה והנידה בראשה.
"בסדר.. בואי נלך קודם לטיול"
כשהגיעו לאגם המבודד של רעות התיישבו על הספסל וסיפרה רעות לשחר מה קרה לה בבית הספר עם ה"חברות" שלה.
"את סולחת לה?" שאלה שחר והתכוונה למי שבאופן תמידי תמיד השפילה אותה, חברה של אירית.
"אני לא יודעת.." ענתה רעות בכנות. היא תמיד נאבקה בשאלה הזו ולא הצליחה להגיע לפתרון, איך אפשר לסלוח כל כך מהר על דבר כל כך כואב?
"אני צריכה לסלוח לחברה שלי?" שאלה שחר.
"אני לא יודעת, את זה רק את יודעת" ענתה רעות
"ורק את מחליטה, אבל תדעי שתמיד יש לך הזדמנות להתחיל מחדש, לא משנה מה קרה ואיפה את נמצאת"
"המקום הזה יפה" אמרה שחר.
רעות חייכה לעצמה. באגם הזה, הטביעה את כל הצער שלה, והדמעות שלה התערבבו עם המים שבאגם, עד שהכל שקע. והיא לא חזרה להרגיש את זה יותר.
שחר קמה "לאן את הולכת?" שאלה רעות
"הביתה" ענתה שחר.
***
רעות נכנסה הביתה.
"מה קרה? ממש מאוחר.. זה קשור לאוהד?" שאלה רעיה בדאגה.
"לא, ממש לא.." ענתה רעות, וסיפרה לה על שחר.
"וואו.." אמרה רעיה.
"כן.. " הסכימה רעות "היא ממש מזכירה לי את עצמי ואני לא מפסיקה לחשוב עליה"
רעיה חיבקה את רעות "אני בטוחה שעכשיו היא מרגישה יותר טוב, בזכותך!"
רעות חייכה, אחלה לרעיה לילה טוב ונשכבה במיטה.
היא חשבה על מתן. היא הבינה שמתן שינה את צורת ההסתכלות שלה על השנה שעברה עליה אז, ושהיא לא צריכה שום אגם כדי להטביע בו את הצרות שלה, היא יכולה לפתור אותם. בלי אגם ולשכוח ממה שקרה- אם זה מתן, רעיה, או עצמה.
***
אחרי כמה שבועות ניגשה רעיה לרעות .
"תגידי, סיפרת למישהו על.." שאלה
"לא, מה פתאום.." ענתה "את יוצאת איתו עכשיו?"
"כן" ענתה בחיוך ויצאה, רעות יצאה אחריה גם לבית הקפה עם אוהד.
וכשישבו יחד היא שמה לב שמשהו מטריד את אוהד, מעבר לגבה של רעות משהו משך אל תשומת ליבו והוא התלבט אם להגיד משהו לרעות, אך חזר לבהות בקפה שלו.
***
"מה עובר עליך?" שאלה הדר את אוהד כשנכנס לביתו בפרצוף המום.
"מה עובר? די הרבה.." ענה.
"אפשר שתסביר?" ביקשה.
"לא ממש צריך..." אמר אוהד "ראיתי את לירז"
הדר כמעט הפילה את הספל שבידה והסתכלה על אוהד בהלם. "היא אמרה לך משהו? אמרת לרעות?"
"אני די בטוח שהיא בכלל לא שמה לב שהייתי שם ולא אמרתי לרעות כלום.. מה יכולתי להגיד?!" אמר אוהד.
"אהה, לא...אולי שכמעט התחתנת עם לירז לפני שנתיים?!?!"
תגובות