בוקר טוב.

העיניים עייפות והשחר חודר מבעד לתריסים,

השמיים את יופי הזריחה כבר פורשים,

החלון סגור ומוגף הוילון,

הוא לא רוצה לראות,

רק לישון.

לישון לתמיד ומוטב כי לא יתעורר לעולם,

לו רק הם היו מתרחקים קצת, כולם,

שיתנו קצת מרחב לנשום,

הוא לא רוצה לקום,

גם לא היום.

הדפיקות החדות בדלת מכריחות אותו לקום,

הוא פותח בדמעה על לחי ובחיוך עגום,

אין מאחורי הדלת איש מקטן לגדול,

רק זר פרחים שופע ומלבלב,

בשלל גווני סגול.

הוא ניסה אך מעולם לא גילה ואף לא רמז זעיר,

מי זו, למה ואיך ידעה שצריך אותו להעיר,

היא העירה מחלום הריקנות השואבת,

היא פשוט החזירה אותו לחיים.

היא אותו אוהבת.

----------------

מצטערת על הסוף... זה פשוט יצא ככה ויותר מדי אהבתי את זה בשביל לשנות.