ב"ה
ואנחנו רצים, שריריינו צועקים לנו לעצור לחדול מלנוס אך מי שעצר מת
זעקות הקורבנות עוד מהדהדות בראשי ואת הסנדלים המוכתמים בדם בו בוססנו בצאתנו את העיר לפני מועד מועדים וחצי השלכנו
זהו היה בזבוז של סנדלים,אך זה עתה קנינו אותם מן הסנדלר מן הסימטה הקטנה והחשוכה ובראשי עולות עתה תמונות של גולגלות מושלכות ברחובות
גולגלות שהיו לאנשים זמן לא רב לפני כן ואולי גם סנדלרי בתוכם
זהו עתה אפשר לנוח הגענו אל מבריחי הגבול ואנו מחכים ללילה כדי לעבור אל עתיד טוב יותר
רגע אני עשיתי קצת מבול עתה אוריד את הלוט מעל לסיפורי
אני הוא אברהם בנו של דן לפני חודש ראש חבורת הנערים בשכונת הרצענים בירושלים ועתה אני אוד מוצל מאש כפשוטו
אני נמלטתי מירושלים דקות ספורות לפני שנפרצו חומותיה ויד האויב גברה
את השריפה היה ניתן לראות למרחוק
אם בשמחת בית השואבה היה ניתן לברור ברחבי ירושלים לאור המנורות שהודלקו
בעת החורבן לילה כיום האיר את פני המזרח עד חברון
אני ראש הילדים בשכונתי רציתי להצטרף לכוחות הפורעים בצבא האויב אך חזקה עלי מצוותה של אימי בשכבה על ערש דווי לדאוג לאחי הקטן בן הזקונים לשרוד את החורבן ולהקים משפחה וחיים משל עצמו
שנפשו לא תיצלק מן החורבן לחשה באוזני ואחר נאספה לבית עולמה
ואיפה אבי היה אתם שואלים?
אבי מת ועתה אני צריך להפסיק ולנוח מעט לא אוכל לכתוב בקרוב
אני רוצים להגיע אל פרס שם נוכל לנוח מעט ושם אפרד מן מצוותה של אימי ואוכל סוף סוף אחרי כשנה של סבל
לנוח
בחרתי בסיפור דווקא ולא בשיר כדי להתאמץ אשמח לביקורת
תגובות
מרגיש לי קצת לא אמין. העלילה לא בנויה מספיק.
שאפו גדול!
מעניין ומזמין. תמשיך.