יצירות של אחיתופל

היום, נעשה משהו בלתי נשכח.
היום, נעלה על האוטו ופשוט נברח.
אל מעבר לאופק, אל עבר האור.
שם נשמח בגילה, על רגעי הדרור.
אתמול, עוד ביכינו על אשר נחמס.
אתמול, חששנו מכתמים על גבי המכנס.
הרגשנו כלואים בכלוב של זהב.
וחשקנו בחופש לו זוכה הכלבלב.
מחר, נעשה ככל העולה על רוחנו.
מחר, נעלה כשנרצה על גבי יצוענו.
אין מגבלה כלל, ומי שלנו שיאמר.
מה אסור לעשות, ומה לנו מותר.

בעז"ה
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות כהרף עין
בימים של חמה וזיעה כמו מים
מן בינות השער האפור המנוכר
פורצים הילדים כמעט ללא צער
צועדים הם לביתם לסעוד ולצהול
על הווי היום והכדור הגדול
ארוכים הלילות וקצרים הימים
בזמנים גשומים ומלאי טללים
ארוכים הימים והלילות כהרף עין
בימים של חמה וזיעה כמו מים
אך האם מישהו מבחין
ימים... לילות...

מצלמה בטלפון נייד

​​

ב"ה
איכה חלפו להם ימים
ימים ארוכים
מלאים בצללים
בוהה לו העלם בריצוד בגלים
בהשתקפות מדורה בתוך ערפילים
דואגת האמא על הילדים
ילדיה שלה שמסיירים בשבילים
על אדמת הדמעות הם מגינים
מגינים מאויב, בני עוולה ,מחבלים
חיילים אמיצים נקברים בודדים
מגינים על שדות בהם תפוזים
נופלים

מצלמה בטלפון נייד

כאשר אני בדד מרגיש נייר גרוס
מן ארץ שוממה חפץ ליבי לטוס
רואך מאושרת וליבי עצוב
חשבתי תחכי לי ,ואלייך אשוב
חלומות באספמיא חולם אני בליל
רואה את הירח וכזאב אז מילל
יודע שבריחוק לא אמצא את השלווה
אך להתקרב אלייך זוהי סכנה
חפץ אני בקשר מתעב את הבדידות
אך לפעמים חברה היא מוות
ואני עכשיו סמרטוט

ב"ה
ואנחנו רצים, שריריינו צועקים לנו לעצור לחדול מלנוס אך מי שעצר מת
זעקות הקורבנות עוד מהדהדות בראשי ואת הסנדלים המוכתמים בדם בו בוססנו בצאתנו את העיר לפני מועד מועדים וחצי השלכנו
זהו היה בזבוז של סנדלים,אך זה עתה קנינו אותם מן הסנדלר מן הסימטה הקטנה והחשוכה ובראשי עולות עתה תמונות של גולגלות מושלכות ברחובות
גולגלות שהיו לאנשים זמן לא רב לפני כן ואולי גם סנדלרי בתוכם
זהו עתה אפשר

בחרתי בסיפור דווקא ולא בשיר כדי להתאמץ אשמח לביקורת

מצלמה בטלפון נייד

הממלכה הנושנה
שוממת היא מבלי בניה
עם העולם אין שיג ושיח
כי הסכמים היא מתעבת
בניה נשרו יצאו הלכו לראות העולם
האם החופש משחרר או שמה העמל?
חפץ הוא בבדידות אך חושק הוא בחברה
מפסל את רעיו מגושי פלדה
קורס תחת העומס ובליבו שמחה
כשרואה עובר אורח שאליו רגלו פנתה
זורק הוא הקורנס על הסדן עם הברזל
משתחרר מן הבדידות בלב צוהל