מקדשנו

שעת בוקר מוקדמת, לפני שחמה תנץ, ותבצבץ.

אני ואבי מורי יוצאים מדלת ביתנו, דלת עץ ארז מפואר, והולכים ברגלינו אל כיוון בית חיינו.

אני אוהב אהבת נפש את השעות של עלות השחר, בעת שהוא פורש כנפיו עלינו, זה זמן צלול ומיוחד, שריח של שחר נישא באוויר.

אנוכי ואבי מורי צועדים בין בתי העיר שעליה נאמר 'משוש כל תבל' ו'כלילית יופי' וכשמה היא, כך באמץ, פאר והדר לה,

''אווירא דירושלים מחכימא'' כך אמר הרב במתיבתא שאני עוסק בה בלימוד התורה, הוא שמע זאת מגדול הדור, 'ר' אלעזר הקפר'.

אנו פוסעים ואני מלטף בידי את בתי האבן הקרות, הרחוב מתמלא בגברים ואנשי שם הקמים לתפילה, כוותיקים.

האוויר הזך מצטלל וערפילי בוקר נעלמים אט אט, לעינינו מתגלה המחזה המרהיב את הנפש, על הר גבוה, נישא בית ענק.

בית חיינו.

המקודש, מקום מקדשנו, משם חוצבנו, כך אמר לי החברותא.

לגובה עצום ורם מתנשא ההיכל, בצבע תכלת בוהק שנראה כגלי ים הנעים לאטם, אני מתפעל כמחדש.

הערפילים משווים לו מקום האפוף סוד, קול הגבר הנשמע מזרז אותנו ומקיץ מחלמונו.

אוויר טהור וקדשה עילאית חופפת על משכן ה', מי שאמר והיה העולם.

אנו נפנים למקווה הקרוב, טובלים ומטהרים, מתכוננים, הנשמה מתרגשת, גם שכל בוקר אני מתפלל במקדש.

אנו עולים יחד עם עם רב של גברים הבאים להיראות.

ככל שעולים במדרגות, רועדים מפחד.

נכנסו, משרתי ה' כהניו הקדושים, מחכים ופותחים את שערי העזרה, ואת שערי הלב, שפועם.

כהניו לבושים הוד, הנעים למשמרתם, המגרילים בפיס, וזוכים בהקרבת קורבנו של עולם

קרבן התמיד.

הלווים הנרגשים והטהורים מוכנים על מדרגות העזרה, לשיר בקול נעים ובשמחה לכבודו של מלך העולם.

אנשי המעמד, הישראלים, מוכנים עטופים, ומתכוננים להתפלל על קורנו של אחיהם, שיעלה ברצון.

הכהן הגדול, שפני בוהקים, נכנס לתחום העזרה, כולו אומר גיל ורעדה, בשמחה נוראית

''האיר פני המזרח עד חברון!!'' נשמעת הקריאה, הגיע העת, לשחוט קורבן התמיד שיכפר בעדנו, עלך חטאינו.

ניגשו הכהנים למזבח. פצחו לווים בניגון שאני מהעולם הזה.

וריח הקטורת, שמחוש הריח ניזונת הנשמה, התפשט בחלל האויר.

לב כולם רעד.

ובהגיע העת, קרא הכהן הגדול מאחיו ''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!!!''

והשתחוו כולם כנשמעת הקריאה ''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!!''

ועל כולנו נפל פחד המלך, ואהבתו הגדולה, כאחד.

ה' אחד!

על אלה אני בוכיה.

על אלה.