יצירות של שקוף כמו דמעה

שעת בוקר מוקדמת, לפני שחמה תנץ, ותבצבץ.
אני ואבי מורי יוצאים מדלת ביתנו, דלת עץ ארז מפואר, והולכים ברגלינו אל כיוון בית חיינו.
אני אוהב אהבת נפש את השעות של עלות השחר, בעת שהוא פורש כנפיו עלינו, זה זמן צלול ומיוחד, שריח של שחר נישא באוויר.
אנוכי ואבי מורי צועדים בין בתי העיר שעליה נאמר 'משוש כל תבל' ו'כלילית יופי' וכשמה היא, כך באמץ, פאר והדר לה,
''אווירא דירושלים מחכימא'' כך אמר הרב במתיבתא שאני עוסק בה בלימוד התורה, הוא שמע זאת מגדול הדור, 'ר' אלעזר הקפר'.

אנו פוסעים ואני מלטף בידי את בתי האבן הקרות, הרחוב מתמלא בגברים ואנשי שם הקמים לתפילה, כוותיקים.
האוויר הזך מצטלל וערפילי בוקר נעלמים אט אט, לעינינו מתגלה המחזה המרהיב את הנפש, על הר גבוה, נישא בית ענק.
בית חיינו.
המקודש, מקום מקדשנו, משם חוצבנו, כך אמר לי החברותא.
לגובה עצום ורם מתנשא ההיכל, בצבע תכלת בוהק שנראה כגלי ים הנעים לאטם, אני מתפעל כמחדש.
הערפילים משווים לו מקום האפוף סוד, קול הגבר הנשמע מזרז אותנו ומקיץ מחלמונו.
אוויר טהור וקדשה עילאית חופפת על משכן ה', מי שאמר והיה העולם.
אנו נפנים למקווה הקרוב, טובלים ומטהרים, מתכוננים, הנשמה מתרגשת, גם שכל בוקר אני מתפלל במקדש.
אנו עולים יחד עם עם רב של גברים הבאים להיראות.
ככל שעולים במדרגות, רועדים מפחד.
נכנסו, משרתי ה' כהניו הקדושים, מחכים ופותחים את שערי העזרה, ואת שערי הלב, שפועם.

כהניו לבושים הוד, הנעים למשמרתם, המגרילים בפיס, וזוכים בהקרבת קורבנו של עולם
קרבן התמיד.
הלווים הנרגשים והטהורים מוכנים על מדרגות העזרה, לשיר בקול נעים ובשמחה לכבודו של מלך העולם.
אנשי המעמד, הישראלים, מוכנים עטופים, ומתכוננים להתפלל על קורנו של אחיהם, שיעלה ברצון.

הכהן הגדול, שפני בוהקים, נכנס לתחום העזרה, כולו אומר גיל ורעדה, בשמחה נוראית

''האיר פני המזרח עד חברון!!'' נשמעת הקריאה, הגיע העת, לשחוט קורבן התמיד שיכפר בעדנו, עלך חטאינו.

ניגשו הכהנים למזבח. פצחו לווים בניגון שאני מהעולם הזה.
וריח הקטורת, שמחוש הריח ניזונת הנשמה, התפשט בחלל האויר.

לב כולם רעד.
ובהגיע העת, קרא הכהן הגדול מאחיו ''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!!!''
והשתחוו כולם כנשמעת הקריאה ''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!!''
ועל כולנו נפל פחד המלך, ואהבתו הגדולה, כאחד.
ה' אחד!

על אלה אני בוכיה.
על אלה.

אור האורות
קדש קדשים
נר הבהב ונכבה.
לשיר את שירך - לריב את ריבך.
בלהט החרב המתהפכת, בצור אבניך, בדם קדשיך, ברגבי אדמתך, האדומה.
להדליק ששלהבת, ללבות גחלת.
קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה.
הארץ בוכה מדם ויזע, על הלבבות על האחים, שהוכו בפשע.
זעקתם דומיה.
שומרים הפקד לעירך.
גואל יגיע אמתי?? בית מקדשך לנכרי.
ריח עשן עולה מחורבות, מהחולצות הקרעות.
שיר הלל ביקשתי, ליבי שלי לא מצאתי..
רם הודא כי לך יום אף לך ליליה.
תימרות עשן וערפל זבולך חילל.
לב עצר מפעום,שירת הדמים מגיעה עד הלום.
עטרת ראשנו אבדה -בצללי הים נעלמה.
שיר חדש ביקשנו - אור האורות בגלותנו.
השכל הנעלם.
השיר שנגדם.
אדמתך נרמסה, ביד אחינו הובזתה.
תורות הדמים ועצב הבנים
בנתה קומתנו- דמו לארזים.
עוד אבניך ונבנית
בנים לכור חוצבתם!
שבו, שבו בנים לגבולם!

את אבניה רצינו
ציון דממה.
בניה נטשוה
עבדך בן אמתך.
היה ההיא שהיתה תפארתך?!
כתרך גדעו
בניך שתקו.
דמעות ביתך זולגות
בית עזך לשחוק.
עד הנה עזרונו רחמיך
בכיה לדורות בעמך.
נפשי מחפשת משכן, מקום להשם, הוא שמך.
אשרי האיש.
לא עזבונו חסדך.

אנא בכח ימינך
ידיד, נפשך
הגלה נא
וטהר לבב עמך בלשון זהרית
כבס נפשנו בבורית
נקה לבנו מכתם ועוון
ויכפר בת ציון
וישועה
ושמחה
וסכת השלום
במהרה
תפרש ותחפה
תבנה ביתך כתחילה
שוב בהמון רחמיך
כי אין בנו
לא מעשים.
רק שמחה, ושירים
הבט משמים וגאל נפשנו
מזה העולם, ותחיה המתים.
כי עמך שבור לרסיסים.
ונוכל לעבדך באמת,
בלב שלם ונשמה טהורה
אבא.
נמלכיך ונגדיל שמך
יכירו כולם
כי מלך העולם
וכל העולם הזה אינו אל הבל
ומשיח יבוא ויברר ההבדל.
ואז אבא כולנו נשיר
שיר חדש
ונעיף כל אבק
אבל מה שבטוח
לבית המקדש יהיה פקק