בס"ד
הדלת נפתחה בתנופה ודרכה נכנס נוריאל, כועס, סימני חבטות היו על פניו.
"חזרתי" צעק לחלל הבית, והלך למטבח להכין לו כוס שתיה קרה.
"סוף סוף. איפה היית? אתה יודע איך חיפשתי אחריך? איפה האחריות?" לא אחרה התשובה לבוא מאימו,
גם היא בצעקה.
"הלכה לאיבוד" לחש לעצמו בציניות, מוכן להמשך הצעקות של אימו, כשתגיע למטבח.
"אה, הנה אתה. חכה שאני יספר לאבא. הנסיך יצא לחופשה בלי להודיע. למה קנינו לך פלאפון?... נוריאל,
מה זה? עוד פעם הלכת מכות עם משה, החבר המגודל שלך?" קראה כשראתה אותו ואת סימני החבטות שמתחת לעיניו. נוריאל שתק.
"נורי תענה לי". נורי היה שם חיבה שלו מימי ילדותו השמור לזמנים מיוחדים: כשאימו ממש מאושרת ממנו
או לחילופין כשהיא כועסת עליו מאוד.
"מה את רוצה לדעת? איפה הייתי או ממי המכות?" שאל.
"גם וגם" ענתה בקוצר רוח.
"את האמת? לא כל כך בא לי לענות" אמר, והתחיל ללכת לחדרו.
"נורי!". קראה אליו אימו בקול. נוריאל נעצר.
"טוב. אבל את מבטיחה לא להגיד לאבא?" שאל בשקט.
"אני לא מתחייבת".
"לפני זה, הדלקת היום את הרדיו לשמוע את גבי גזית, העוכר ישראל הזה?" שאל.
"לא שמעתי היום רדיו, ובפעם האלף, אמרתי לך לא לדבר עליו ככה".
"טוב. אז שמעת על מה שקרה היום?".
"לא. מה קרה?".
"השם עמונה אומר לך משהו?" שאל.
"זה שם של איזה מאחז בשטחים, לא?" שאלה בהיסוס. נוריאל ענה
"זה שם של ישוב ביש"ע שהרסו שם בתים היום".
"נו? ומה הקשר אליך?... נורי, אל תגיד לי שברחת מהלימודים היום כדי להיות בפינוי של איזה ישוב"
אמרה בתדהמה. חיוך הסתמן על פניו כשענה
"דוקא כן, ולא לקחתי איתי את הפלאפון כדי שלא תתקשרו ותשאלו איפה אני...". אימו מיששה את
הסימנים הכחולים
"נו? ומאיפה זה?" שאלה, ונוריאל מיהר לענות
"מהיס"מניקים, או איך שאת מגדירה את הפראי אדם האלה "כוחות הביטחון". עכשיו את יודעת מי אלה
כוחות הביטחון שאת מתפללת לשלומם כל שבת".
"טוב. לך תשטוף את זה במים קרים. אני הולכת להמשיך עם הכביסה." אמרה והלכה להמשיך לתלות
כביסה. נוריאל נכנס לחדר והלך לישון כשהוא לבוש בבגדיו.
"נוריאל", העיר אותו אביו בשמונה "אתה ישן?". נוריאל ענה בקול מנומנם , כשהוא מתהפך לצד השני
"הייתי ישן עד עכשיו. מה השעה?"
"השעה עכשיו שמונה".
"יווו, אני רץ לערבית" קרא ורץ לבית הכנסת. בברכות "רפאנו", "השיבה שופטינו" ו"למלשינים" הוא כיוון
טוב מאוד. כשחזר הביתה, אכל ארוחת ערב והתכונן ללכת למחשב.
"נוריאל, אני רוצה לדבר איתך" אמר לו אביו.
"אפשר אחר כך?" שאל, כשעיניו פוזלות לכיוון המחשב "בא לי קצת להיות באינטרנט, לראות מה כתבו
שם השמאלנים על הפוגרום היום. בטח משהו כמו "נערי גבעות פגעו בשוטרים שהיו במאחז עמונה כדי
לשמור עליהם". ככה זה תמיד- אנחנו חוטפים, ואח"כ מאשימים אותנו" אמר כשחיוך עצוב על פניו.
"לא, אני מעדיף שזה יהיה עכשיו. אתה מוכן?" שאל אותו אביו. נוריאל משך בכתפיו בהכנעה והלך עם אביו
לחדר האורחים.
"נוריאל, היית היום בעמונה?" פתח אביו.
נוריאל חשב לעצמו "בטח אמא אמרה לו. כמובן, הכל לטובת הילד...", וענה
"כן. איך אתה יודע"?.
"רואים על הפנים שלך את הפגיעות". נוריאל נרגע, ואביו המשיך "חוץ מזה, אמא אמרה לי שהיום
נעדרת מהלימודים, וחשבתי לעצמי שאם אתה מבריז מהלימודים, בטח הלכת לעמונה".
"אז צדקתי בחלק. היא סיפרה לו שהברזתי, ונתנה לו להבין את השאר בעצמו" חשב נוריאל לעצמו. אביו
המשיך
"מה קרה שם באמת? באמת הנערים התחילו לזרוק בלוקים על שוטרים וסוסים, או שהכל בלוף של התקשורת?".
"תשקורת" תיקן אותו נוריאל, והמשיך "דווקא הם התחילו. דהרו על סוסים והתחילו לחלק אלות לכל דורש,
וגם למי שלא דרש. הנבלים הפכו את האלות והיכו עם החלק השני, שזה כואב יותר". המראות של הפרשים
חזרו אליו בפלש- בק, והוא השתתק. דמעה זלגה על לחיו. הוא מיהר לנגב אותה. דקה ארוכה שררה דממה
בין שניהם. את הדממה הפר נוריאל
"את האמת, עד שידעת שהייתי שם, עם איזה צד הזדהית? עם הצד של נערי הגבעות הפנאטים, או עם הצד
של "כוחות הביטחון", שומרי החוק והסדר"?. אביו שתק, ונוריאל המשיך
"למה במאבקים תמיד רק אנחנו, הנוער, נמצא שם, ואתם, המבוגרים, נשארים בבית, אדישים. כל עוד זה
לא הבית שלכם, ולפעמים גם כשזה כן הבית שלכם זה לא מפריע לכם, או שזה כן מפריע לכם ואתם לא
עושים כלום. למה? ועוד יותר מזה. אתם לא נותנים לנו גיבוי. אתם לא יכולים לסבול את המחשבה שהבן או
הבת שלכם עומד נגד כוחות הביטחון הקדושים.
"דינא דמלכותא דינא" אומר כל אחד, גם כשאין לו מושג מה זה בכלל. כמה פעמים נחזור על זה שמדובר במלכות גוים? ועוד כתוב, שמלך שנותן הוראה נגד חוקי התורה לא שומעים לו. "אסור לסרב פקודה. זה יפרק את הצבא" אתם טוענים, כאילו שהצבא הוא איזה ערך מקודש. כל התפקיד שלו זה להגן על העם היושב בציון, ולא לגרש אותו. הצבא הוא אמצעי, לא מטרה.
חוץ מזה, הצבא לא יתפרק אם לא יפנו 8000 יהודים מהבתים שלהם רק כדי להציל את ראש הממשלה
מחקירה. והנה, לא סירבו פקודה. מה יצא? 8000 יהודים פליטים כבר חצי שנה בארצם, בית כל היהודים.
"לכל מתיישב יש פיתרון" זה מה שאמרו, ואתם האמנתם. נכון? ואנחנו עדיין מחכים לשלום, כי
"כשהפלסטינים יראו שאנחנו מושיטים יד לשלום, הם יושיטו יד משלהם".
דרך אגב, היד שהם מושיטים מחזיקה רובה דרוך, מחכה לכדור שניתן לו כדי שיירה עלינו. וכשבאו להעיף אנשים מהבית שלהם, ישבתם בבית ומקסימום בכיתם, תוך כדי פליטת קללה שקטה כלפי השב"חים שמפירים חוק.
אני זוכר אותך אומר
"בטח הם יירו אש חיה על השוטרים. אין להם גבולות לאלה". שניה לפני שראית בטלויזיה את הבת של
החבר שלך מרמת גן הולכת ומתחבקת עם שוטרת שבוכה בדמעות תנין.
וגם המגורשים עצמם, ברוב המקרים, בכו וברחו, כי "אין מה לעשות. זאת גזירה משמים ותאמינו לנו שניסינו... נכון שהפסדנו בתים, אבל העיקר שניצחנו ברוח". איזה ניצחון זה ניצחון ברוח? הראנו להם מה זה לפגוע בארץ ישראל? לא.
הראנו להם שמדינת ישראל גוברת על ארץ ישראל. ומה ראו "כוחות הביטחון"? הם ראו שהדתיים האלה מתקפלים, וזה נתן להם דירבון מסוים.
היום, הכללים השתנו. היום, הנוער נעמד על רגליו האחוריות ובאמת "ניצח ברוח". גם היום הפסדנו בתים, אבל הראנו להם מה יעשה לאיש אשר יניף את ידו על ארץ ישראל. ארץ ישראל אינה הפקר ואינה רכושו הפרטי של ראש ממשלתנו היקר ג'ורג' בוש ושל עושה דברו אריאל שרון. ארץ ישראל של עמישראל לדורותיו, ואין לאף אחד רשות לתת חלק ממנה לרוצחינו.
נראה לי שלא כל כך יתחשק להם לפנות מאחזים בשנה הקרובה. ואת נאומי זה אסיים בברכה לראשי המדינה
שבקרוב יחזרו לביתם בבושת פנים". סיים בחיוך, ונשם נשימה ארוכה. אביו ישב זמן ארוך וחשב.
לאחר כשלוש דקות פלט ארבע מילים בלבד
"יכול להיות שאתה צודק". נוריאל קם, והפטיר "מחר אני לא הולך לבית הספר".
"למה?" שאל אותו אביו.
"סתם... אולי מחר אני ימצא סיבה, יכול להיות שיכאב לי הראש" קרץ לאביו. אביו חייך אליו חזרה
"בסדר. אבל בתנאי שתכתוב את מה שאמרת לי ותביא לי את זה. אני רוצה לתלות את זה בעבודה, זה
באמת חומר למחשבה. לילה טוב".
"לילה טוב אבא" אמר נוריאל והלך לחדרו, לחלום על היום שהיה.
נכתב לציון יום השנה לעמונה...
________________________
עבר הגהה ועריכה
תגובות
זורמת, אבל הזויה, נראה לך שההורים של "ילדי עמונה" באמת הגיעו למסקנה הנכונה,
ז"א אלו שעדיין עוורים ביחס לכמה וכמה דברים במדינה
וזה לא קשור לממלכת'/א-ממלכת', ממש לא
אבל ה"נאום" של נוריאל כתוב בצורה לא ברורה
זה צריך להיות בפסקאות ולא ככה, זה מאד לא נוח לקריאה בצורה כזאת.
ושוב, יישר כח !
לגבי ההורים,
קשה לנו לקבל את המציאות ,אבל היא דוחפת את עצמה לידיים שלנו,נרצה או לא נרצה....
הערה קטנונית- זה לא ממש סיפור..
[נוריאל, אהבתי..]
בס"ד
חוץ מזה שעוד לא היה לי סיפור קצר אז כתבתי את זה בתור סיפור קצר.
נוריאל זה שם של שמיניסט אצלי בישיבה וחיפשתי שם נחמד וזה מה שעלה לי.
דינא דמלכותא נוהג גם במלכי ישראל- כל הראשונים והאחרונים סוברים כך חוץ מהר"ן- שאפשר לתרץ את דעתו בלי בעיה. תחשוב לפני שאתה כותב!!- תדע מה אתה כותב!! מדינת ישראל אינה אומה של גויים רשעים- הם של עם ישאל!!!- אתה לא יכול לעשות ככל העולה על רוחך!!
בעמונה החבר'ה התחילו בזה שאמרו שיהיה מ"כריתת ידים ורגלים"! הם הראשונים שזרקו אבנים על חיילים ושוטרים- לפני שניסו לפנותם!!
בזה לכל עבר...
וצריך באמת ללמוד את אותו הרמב"ם מצד שני שמדבר באמפתיה לא מוסתרת גם כלפי מלכות רשעה אך ישראלית.
אבל בבקשה, אפשר לנהל דיון כזה בלי להתלהם.
ראשית כל, אולי הנערים החלו באבנים קודם. אך שכחת את העדויות לתדריכים קודם תחילת ההרס והחורבן. שם נאמרו דברים שאכן הראו את עצמם בשטח כגון פיצוח גולגלות.
שנית, בעניין דינא דמלכותא. הרי זה ודאי שהכוונה בכך, היא לדיני ותקנות המדינה, בענייני משפט וכדו'. ולא לדברים שבכגון זה, ועאכו"כ כשהם נוגדים את ההלכה (כדברי הרמב"ם לגבי מלכות אמיתית, שאין לשמוע לה אלא אדרבה, להתנגד לה, אם סותרת דרך התורה).
ועיין דברי בעל המשנה ברורה, בחיבורו ביאור הלכה, על שו"ע סימן א' סעיף א', ד"ה "ולא יתבייש מהלעיגים עליו בעבודת ה'". שמדבר על רשעים שמתקנים תקנות בעיר וכו'.
חוץ מזה, דין מלכות כעוצמתה המקדמית, אן כאן. תראה לי אחד שמברך על הימחשמויניק העומד בראשה "שחלק מכבודו לבשר ודם". כדין מלך אמיתי.
אך כשאמרנו, ודאי כי זה מדובר על דיני משפט וזהירות בדרכים וכדו', ובוודאי שאין הכוונה לציוט עיוור...
וכל המרים יד על כלל ישראל, ומחלל ה' בפרהסיא, ומגרשם מארצם ומונע מהם בכוח הזרוע מקיום מצוות עשה, וגוזל רחושם, ופוגע בגופם, ומסכן נפשם וכו' וכו', הרי זה ודאי ופשוט שאין לו חלק לעוה"ב. כדברי אחד מגדולי הרבנים שבדורנו, שאמר (שמעתי הקלטה) שכל חייל וכל שוטר שגירש אין לו חלק לעוהב"ב (אותו רב מנה ארבעים לאווים [!!!!] בשו"ע לכל מגרש).
וכדברי הגמרא (פסחים קי"ג עמ' ב'), שכל הרואה חברו חוטא, מצווה לשנואתו. וכמובא ברמב"ם, הלכות דעות (פרק ו'? הלכה ה' או ג'), ועיין הגהות מימונייות, שמצוות "ואהבת לרעך כמוך", היא חלה רק לגבי רעך ושכמוך בתורה ומצוות. לאפוקי הנזכרים לעיל.
וזה דיון ארוך, ואכהמ"ל. אך ודאי שאין פה חד צדדיות, כפי שהצגת.
"שונאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים אויבים היו לי" (תהילים. ומוזכר בביאור הלכה המובא לעיל, עיין שם).
באשר לממשלה, הממשלה הזאת איננה שונה מהותית ממשלות שקדמו לה. אולי פחות אחראית ויותר דורסנית. שכחתם שהממשלות שבנו את ההתישבות היהודית ביהודה ושומרון הן הממשלות שיצרו פערים אכזריים בין עניים לעשירים. ועם כל הכבוד לבעיות שלכם, הבעיה העיקרית היום בארץ היא השחיתות הממסדית.
תהיו צדיקים ותעזרו לעני ולדל, ליתום ולאלמנה, לזקן ולחולה, לכלל עם ישראל, ארץ ישראל תישמר.