התחלה

והשביל איננו תַם -> התחלה עם "ו" החיבור, אך למה זה מתחבר? אגב, גם אני נוטה להתחיל שירים ב"ו" החיבור, אצלי לפחות זה יוצר מן תחושה של עומס מחשבות ורגשות לפני פרוץ השיר, העלת השיר, השיר מתחבר להמון שהיה קודם לכן, והקורא יכול להשלים את החסר לפי מה שמתאים לו.

אתה רק מתחיל ללכת -> "רק" בא לאות אזהרה? משהו בסגנון "הדרך ארוכה, וברגע שאתה עליה- אין דרך חזרה. אתה חייב להמשיך, ליפול, לעלות, לצחוק, לבכות..." הי, כל אדם צריך להתחיל מתישהו, ויפה שעה אחת קודם.

מחפש את עצמך -> חיפוש עצמי. דבר קשה, אך כל כך נצרך.

ומתחילה -> התחלת ללכת, וכן מתחילה עוד משהו...

שלכת -> מצטיירים לי עלים בשלכת, המון כתום- אדום, צבעים עזים. "כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה.. רשפיה רשפי אש, שלהבת-יה.." זה יופי, אך יש לי הרגשה שזה גם מורה על משהו לא מושלם, משהו שבור, אולי מישהו שבור? אולי רק סטיה קטנה מדרך האמת?.. לא ברור לי.

אתה נושר.וגם אלו העלים. -> כמו העלים, האדם נושר. לכל מיני מקומות, מחוזות. זכרונות, פחדים, רצונות.

מוחה דמעה -> ידעתי שהדמעה תגיע בשלב כלשהו. דמעות עצב או שמחה? תלוי בזווית הראיה, כן..

ממשיך ללכת -> לא מוותר, על אף הכל. כאן, תלוי בראיה של הדעמה, אם זו דמעת עצב, אז המדובר בשיר, ממשיך ללכת- למרות הקשיים, למרות הגעגוע לעבר, למה שהיה אז, למרות הכל, ואולי דוקא בשל הכל- הוא ממשיך ללכת, אולי כך הוא מתרחק, הוא יודע שישמקום טוב יותר המחכה לו. משהו נשגב. ואם הדמעה היתה דמעת שמחה, המדובר ממשיך ללכת, למרות שטוב לו במקום בו הוא עתה. שהרי- אדם צריך תמיד לשאוף הלאה, לא להשאר באותה הנקודה, תמיד לרצות להתקדם, להתקרב אל האמת, אל הטוב. ולמרות שבאמת טוב לו, עד כדי כך שהוא בוכה מרוב שמחה, הוא ממשיך- עוזב את הטוב, הזמני, ומממשיך- בלא ידיעה ברור בשל מה מחכה לו שם.. בהמשך דרכו. הולך מתוך אמונה תמימה.

ולנצח נפרדים -> הפרדות. מה יהיה עם היוצרים החביבים כאן? תמיד צריך הפרדות? מה עם התחברות? במקום בו יש הפרדות, יש גם התחברות. יש שני צדדים למטבע, תביאו לעיתים גם את צדו השני. אולי הזהוב יותר.. קשה לי על "לנצח"- זה ממש חתוך. מן גזר דין שאין ניתן לערער עליו. זה משהו קיי םוזהו, אין מה לעשות בנידון. זה היה לי קשה מידי.

מנסה להבין מאין באת -> המשך חיפוש עצמי. מנסה. להבין. הבנה אמיתית, כנה. "דע מאין באת ולאן אתה הולך.."

ולאן פניך מוּעדות -> כאמור.

בִדרכים רבות הלכת -> התנגן לי בראש השיר "בדרכים רבות הלכנו, לחפש קורטוב אמת.. לא הססתי מלנגוס בו.. במעדן החטא.." ואם את שואלת אותי, זה מתחבר לשירך בשלמות.

בלי לדעת הבאות -> כאמור, ממשיכים בדרך, בלא ידיעה ברורה לאן היא מובילה, בתקווה לטוב, להגיע לאותו מקום נשגב, אותו דבר רם ונישא.

וזה לא נגמר,זוהי רק ההתחלה -> "כל סוף הוא התחלה של משהו אחר" התקשר לי למשל העץ עם שורשיו העמוקים ובית האבנים בספר איוב פרק ח' פסוק י"ט "הן-הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו".  לפי אחד הפרשנים, כשה"י מביא נסיון על צדיק, נראה לאחרים שזהו, הוא נמחק, לא נשאר ולו זכרון לאותו צדיק שפרח כ"כ לפני נסיונו. אך, דוקא מתוך הקושי, הצדיק צומח- במקום אחר, עתה, ביתר טוּב. משהו טוב הסתיים, ועתה- הגיע הזמן למשהו אחר, משהו טוב יותר. "מעפר אחר יצמחו" וכן, משנה מקום משנה מזל..

ומחר שוב תזרח השמש -> "שוב תזרח השמש מעלי.." שיר קליל וכיפי. סתם. התנגן לי. אפשר כמובן לחבר לדברי קהלת "אין חדש תחת השמש" וכן, על מעגל הטבע, שהכל חוזר על עצמו, הכל משעם, אין התחדשות. המים ממשיכים לזרום בנחלים, השמש זורחת כל בוקר מחדש, הציפורים מצייצות ונולדים תינוקים. הכל מוכר. משעמם. וכמובן- אפשר לראות הכך התחדשות ממש,

השמש תזרח! שוב! למרות שהוא שקעה, היא בכל זאת חוזרת. היא לא הלכה לעד, היא תחזור ותאיר עלינו, ואולי האור יראה לנו את הדרך הנכונה ביותר. ואולי.. אולי..

בדרך -> הנה הדרך...

לגְּאוּלָה -> והדבר הנשגב, הגאולה.

זה היה שיר יפיפה.

תודה לך!

ממני(: