הכל נראה שחור
לא , לא עוד פעם .
אין לי כוח לזה.
שמשהו יציל אותי..... בבקשה
למה אף אחד לא שם לב אלי?
למה אף אחד לא שם לב מה קורה לי?!
אני טובעת ! אני צועקת הצילו!!!!....
אבל אף אחד לא שומע....
אף אחד לא מקשיב....
כולם עסוקים ביומיום
ולאף אחד אין לו זמן להסתכל עלי ילדה קטנה שעומדת עם עינים עצובות...
עצוב נכון? איך כולנו שקועים ביומיום ולאף אחד אין שניה להסתכל על השני?
זה יכול היה להגמר אחרת אם רק נדע לשים לב....
והנה הסיום כי אני חייבת לסיים באופטימיות כדרכי.
מתוך כל השחור צצה נקודה צהובה
בשבילי היא נראית כמו השמש שמאירה את השמים
היא מאירה את דרכי באפלה
בעלטה שעוטפת אותי ומשתקת
נקודת התקווה, נקודת הקיום שבשבילה אני מסוגלת לקום בבוקר.
החיוך , ההקשבה וההבנה
הם הצלה!
הם הרימו אותי מתחתית הבור.
בזכותם אני מה שאני היום.
*********************************
הלוואי ונדע כולנו להיות כאלה.
אני כותבת את זה כי יצא לי להפגש עם מקרה כזה והוא זיעזע אותי.
אנשים!!!
זה לא כתוב על המצח של הבנאדם,
אנחנו צריכים להיות רגישים לסביבה ,
אנשים נמצאים במקומות קשים הם משוועים להבנה והקשבה.
צריך רק לפקוח את העינים...
תגובות
הרבה פעמים לא מקשיבים לא רגישים מספיק לסביבה ואז האנשים האלה יכולים להגיע למקומות שלא נדע....
חיבים לתת להם תמיכה גם אם בפועל אנחנו לא יכולים לעזור. עצם זה שהם רק ירגישו שמשהו איתם זה כבר עוזר...
שנזכה...