לחייל!
אתה בטח רגיל שכותבים לך "חייל יקר, הלוואי שתצליח במעשיך" וכו', אבל.. אבל אני
באתי להגיד לך משהו אחר. משהו כואב. לפני כמה חודשים, אתה באת, דיברת איתי,
הסתכלת עלי, ועשית את זה. את הפשע הנוראי מכל (כמעט), גירשת אותי! כן, אני יודעת
שזה לא היה הבית שלי, ושהיה כתוב לך שבבית חיים שבעה אנשים, ושאנחנו היינו
ארבע-עשרה, אני יודעת שידעת שחלקנו שב"חים, עבריינים, אבל זאת לא סיבה! לא!!
אני חושבת עליך בשנאה, אתה-החייל-שפעם הערצתי כ"כ, ולא יכולתי להפסיק להסתכל
בכל מקום-כשהיו בו חיילים, הפכת להיות בעיני למשהו.. למשהו דוחה, שכדאי להתרחק ממנו.
אתה, שאמרת לי שזה לא לגרש, ושאתה לא יכול לענות לי על השאלות, אתה, שלא ידעת
מה אתה עושה, אתה, שהרסת לי את הדבר שאמור היה להיות הכיף שלי-את החופש
הגדול. אני לא יכולה לסלוח לך, וגם "זאת לא הנקודה", כמו שאמרת לי בכל פעם שרק
יכולת, אני לא אוכל לשכוח את זה, את המבטים הכחולים וחסרי הרגש, שנעצת בי בזמן
שדיברתי איתך, את הבריחה שלך ושל חבריך מכל מענה כמו שצריך. את הכל.
אני לא אשכח, ולא אסלח.
תגובות
הגירוש היה קשה לכולם! ומפה צריך רק לצמוח ולהתקדם!