קפה

לקפה שלי יש צבע קצת חום. אבל לא בדיוק חום. יש לו צבע בז' קאמל קצת בהיר.
אבל הצבע האמיתי שלו הוא צבע קפה. ככה. בלי ערבובים, צבע קפה וזהו. כי יש זמנים ומקומות ואנשים שצריכים לקבל שם משל עצמם, שלא יוכלו להיות רק מרשם או מתכון של זכרונות אחרים שמרווחים בנחת בנבכי השפה והעגה עם שמות מקוריים ששייכים רק להם, שמגדירים אותם באמת. כמו מספרים ראשוניים, כמו אופי של ילדים.

ולקפה שלי יש טעם קצת מר, אבל לא בדיוק מר. ופעם הייתי שותה אותו עם כפית סוכר והוא גם היה מתוק. כמו החיים שלי. אבל לעולם לא תוכלו להגדיר את החיים שלי באמצעות אוסף של חוויות אחרות. כמתכון של צבעים וטעמים וריחות שכבר מוכרים וידועים ובתרכובת הנכונה יצרו את החיים שלי. כי החיים שלי הם מספר ראשוני. הם חוויה שנחוות בפעם הראשונה. הם כוס קפה מר וטעים. ואפילו אם מישהו יזהה אצלי נקודות השקה לעולם המוכר שלו, אם הוא ינסה להרכיב אותי מהלבנים המוכרות והמרובעות שהוא אסף עם השנים הוא ישאר בסופו של דבר רק עם מתכון ולא עם כוס קפה