ה ן- הם= אנחנו
-נו! זוזי קצת הצידה! היא צעקה עליה.
- זוזי! אין לי מקום! צפוף לי בגללך!
השנייה ניסתה לזוז. אבל מה זה אשמתה שמי שבנה את זה בנה צפוף? למה כולם דוחקים אותה הצידה מהשורה?
היא כ"כ רוצה להשתלב! היא רוצה להיות בכל מאוד חלק מהדבר הקדוש הזה!
אבל זו שלידה כ"כ מעצבנת! כל רגע צועקת עליה, כאילו שהיא אשמה בכך שאין לה מקום.
ועכשיו גם האנשים האלה. כל הזמן רבים וצועקים אחד על השני.
רק ורבים ורבים. עושים הפגנות ו...רבים.
כל אחד דוחף את השני הצידה. כל אחד רוצה להיות במרכז- שכולם יסתכלו רק עליו.
בעצם, מה הפלא שאנחנו מתנהגות כך, אם האווירה שסביבנו היא כזו? כל אחד חושב רק על עצמו, רץ לסדר את עסקיו. אולי מידי פעם מישהו עוזר לזקנה בודדה ומסכנה, ואלי אחר מקים איזה גמ"ח בחור נידח.
אבל- זה בודדים.
חוץ מזה- כלום! כל אחד דוחף את השני החוצה.
אני חושבת שזו הסיבה שאנחנו רבות ככה.
מצבם משפיע עלינו.
אנא! עיזרו לנו לצאת מהמצב הזה!
עיזרו לנו להגיע לאחדות עם-ישראל, לשלווה הניצחית!
אני מאמינה בכוחות שלכם!
אוהבת אתכם, ותמיד כאן בשבילכם,
אבן הכותל.
תגובות
כתוב טוב.
הכותל עדיין שלם ועומד על תילו,וכך גם אנחנו !
מהרה ייבנה המקדש !
אבל אל תשכחי מה היה מצבו פעם...
אם ניקו אותו גם לנו יש סיכוי, כנראה.
עטרה- זה מקסים ומעורר מחשבה.
תמשיכי לכתוב!
אני מרגיש שלא מש התחברתי, אבל לצערי אני לא מצליח למקד.
אולי היה כדאי לסווג כ'מכתב' או לפחות כ'נקודה למחשבה', סיפור קצר זה לא.
אכן נקודה חשובה.
(מוזמנת להסתכל בסנריו שלי שעוסק בנושאים אלו ממש).
יהודה.