בס"ד
בין העזבון, לכמות הגדושה של השממון.
נוחתת על הארץ הכל נראה כאן כמו שרץ.
לשרוף ת'זמן כבר לא ניתן,
לעיתים איני יודעת, לאן?
היכן אמצא את השלוה הנגוזה?
כמויות אהבה שהתבזבזה?
לשם נפשי כה כמהה
למקום שמקבל אצלי יותר מסתם ציון של מאה.
לקיבוץ, לעזוב את הכל!
פשוט לברוח, לא לסבול.
להשאיר את הפחדים, הצרות ואף האוצרות מאחור.
איני יודעת מה יוליד יום,
העיקר לקום לבוקר ושלא יהיה איום.
שהשמש תזרח עליי מלמעלה,
ושא-לוקים ימשיך עימי הלאה.
לאן שלא אבחר ללכת,
גם אם מדובר בלעזוב דרך.
כי בזו הנותרה איני מוצאת מאום,
והלה לא מניחה לנפשי להביא לידי הגשמת חלום.
ולמרות כל זאת ועם זאת,
שאם אחשוב שוב בהיגיון,
המציאות עשויה לעלות לבסוף על כל דמיון.
תגובות
ב"ה.
את מדימה אותי כל פעם מחדש! יבורכו מעשה ידייך.
אין בי ספק! ילותייך יצאו ממקום עמוק ורגיש במיוחד, וטוב הדבר.
יהיי רצון שכן היייה והכל יבוא על כל מקומו בשלום.
ענת- שדואגתמיד.