בס"ד
משהו שכתבתי בחוג "כתיבה יוצרת" בעיקבות דיון שהיה.
לחישות האדמה שלי
אני פוסעת. כף רגלי נוחתת על האדמה. אדמת טרשים. תוך כדי פסיעה, האדמה מתרככת מתחת לרגלי. רגלי כמו מטביעה את חותמה באדמה הרכה. הבטתי לאחורי, ולא ראיתי את טביעת כף רגלי. אולי זה היה סתם דמיון?
אני ממשיכה לפסוע. האדמה, נדמית לי כאין סופית, ואני כמו שומעת אותה לוחשת לי: "המשיכי לפסוע עלי! המשיכי לפסוע, עד שתגיעי ליעדך!"
הרוח מבדרת את שערותי. נושבת על עורפי, מלטפת את פני. והינה, לחישות האדמה שלי נישאות ברוח: אל תפסיקי לפסוע! זכרי, רק כך תגיעי ליעדך!
אני ממשיכה לפסוע. ראשי מרוקן ממחשבות, ורק מחשבה אחת ממלאת אותו.המשיכי לפסוע! זעקה האדמה זעקה אילמת. המשיכי לפסוע!!עצרתי לרגע מפסיעותי. עמדתי דומם, מקשיבה לקולות הטבע שמסביבי.
התכופפתי לאדמה שתחתי, קרבתי אליה את פני, ושמעתי אותה לוחשת: "המשיכי לפסוע, אל תעצרי...! כי אני החיבור בינך ובין ההתקדמות הלאה!"
התרוממתי מעם האדמה, והמשכתי לפסוע. הרוח, כמו שמעה את לחישות האדמה שלי, דחפה אותי קלות קדימה.
לפתע, ראשי התמלא מחשבות.
-את חייבת להמשיך!
וקול אחר אמר - אבל אני מפחדת! אני לא יודעת מה יהיה לי בעתיד הלא נודע!
- אבל כך אמרה האדמה, כמן עצה טובה! את חייבת לשמוע לה!
המשכתי ללכת. האדמה והדממה סגרו עלי מכל עבר. כמעט ונתפסתי לזרועות הייאוש. כיצד אצא מכאן? כיצד אמשיך הלאה?
בעודי מהרהרת, חלף-עבר משב רוח על פני, ואיתו שמעתי את לחישות האדמה. "רק להמשיך לפסוע! לפסוע! לפסוע... לפסוע.
המשכתי לפסוע, נותנת להדי –לחשי רוח האדמה להוביל אותי.
ופתאום- שקט. שקט כזה, בחיים עוד לא שמעתי. לא שקט מלאכותי, אלא שקט כזה, שכל הבריאה והיקום משתתפים בו.
נתקפתי פחד. מי ינחני בדרכי הארוכה?
פתאום, שמעתי את לחישות האדמה בוקעות שוב: להמשיך לפסוע! לפסוע... לפסוע.
אספתי את כוחות נפשי, והמשכתי לפסוע.
בין פסיעה לפסיעה, כששמעתי רק את השקט, התכופפתי לאדמה. בטוחה הייתי שהיא לוחשת לי מחכמותיה וסודותיה.
ושוב, פסיעה ועוד פסיעה. ובין פסיעה לפסיעה כשאני מהרהרת, עד היום, איני יודעת אם היה זה מציאות, או חלום.
תגובות
א. לא היה קשה לעשות לך קבלת פנים בהתחשב בזה שאני משוטט יותר מידי בפורומים של הערוץ :-).
ב. היה לי חתיכת סיפור לסדר את הסיפור על היצירה ושיהיה קריא, מקווה שלא הרסתי את המבנה
ג. עוד קבלת פנים:
ד. לגבי ביקורת בונה אשאיר לאנשים שמבינים....
בס"ד.
עטרה, את פשוט מוכשרת!
אני אהבתי את הקטע הזה. מאוד.
רק בסוף, במקום 'אני' תכתבי 'איני'.