אני יודעת שלא כתבתי הרבה מאד זמן כי מה לעשות ויש דברים דחופים יותר.... 
(כמו לישון) סתם... ממש לא!!!
בכולופן יש פיצוי השבוע בעזרת ה' יהיו שני פרקים (איזה מתח.... 
) אז קבלו את פרק ו' במחיאות כפיים סוערות 
....
בס"ד
פרק ו'
ארגזים וארגזים הרים של ארגזים חשבה ענבל. כמה בית יכול להכיל ....
ענבל נכנסה לחדר שלה חדר בינוני לא גדול ולא קטן . החדר צבוע בתכלת עדין המיטה שלה כבר היתה שם. היא פתחה את הארגז עם הבובות והכריות והיא התחילה לסדר.
"ענבלי" קראה אמא "בואי לאכול"
"יש משהו ששווה לבוא בשבילו? " שאלה ענבל
" יש הרבה אוכל בשביל גדוד שלם" ענתה אמא
" מי הביא לנו אוכל?" שאלה ענבל
" כל השכנות כאן. פשוט אנשים צדיקים . נו! בואי ותראי בעצמך!"
ענבל יצאה מחדרה והלכה לכיוון המטבח המרווח
על השולחן הונחו שם הררי מאכלים: פשטידות , קוסקוס, מרקים , פיצות,פיתות חמות וכל סוגי הגבינות וכמובן איך לא עוגות ועגיות.
"מי הביא את כל זה?" נדהמה ענבל .
"אהה, השכנות ותראי יש פה עוף בתנור ותפו"א שדודה אסתר הביאה " אמרה אמא של ענבל.
"וואו, שווה." אמרה ענבל בעודה מכרסמת עוגית שוקולד ציפס טעימה.
"את רואה יש פה אנשים מקסימים ב"ה ושכנים טובים זה דבר חשוב " ציינה אמא.
"אוקיי , בואי נאכל אני מתחילה להרגיש רעב." אמרה ענבל.
אחרי הארוחה הטעימה של התפו"א והעוף בתנור וכמובן קינוח של עוגת שוקולד חמה חזרה ענבל לחדר שלה כדי להשליט בו קצת סדר. היא עבדה אולי שעה וחצי או יותר היא לא ממש זכרה היא חשבה על החיים שלה שמחכים לה ביישוב הקטן והנידח הזה ואז זה קרה... בום! ובום! ועוד אחד.
"מה זה?" צעקה ענבל
"נא להיכנס למרחבים מוגנים" צעק הקול בכריזה
" נא להיכנס למרחבים מוגנים" חזר הקול
" ענבל! לממ"ד עכשיו" צעקה אמא של ענבל
ענבל רצה במהירות לממ"ד ואמא שלה סגרה מהר את הדלת של הממ"ד.
"מה זה ?! לאן הבאתם אותי?. צעקה ענבל תוך כדי בכי . היא היתה מבוהלת נורא
"אם כל הכבוד לישוב היפה והשכנים המקסימים אני לא מוכנה לחיות בכאלה חיים!!!!"
" ענבלוש " חיבקה אמא " אני יודעת שזה קשה במיוחד ביום הראשון שלנו ביישוב. אבל תביני הפצמ"רים הם חלק מהחיים כאן וזה מה שהופך בין השאר את הישוב למיוחד כ"כ. אני ואבא כעסנו כששמענו מהדודה אסתר את המסירות הנפש שלהםכאן ואיך התקשורת מייצגת את התושבים בגוש קטיף כאנשים משוגעים שמסכנים את החיים שלהם כאן על... כלום. המתיישבים כאן הם גדר חיה לשאר הישובים שבסביבה ושל כל הערים שבסביבה אם ח"ו יפנו את התושבים אז הפצמ"רים והקסאמים יגעו לאשקלון , באר שבע, ואולי גם אשדוד... מבינה?!"
ענבל לא ענתה היא השעינה את ראשה על הכתף של אמה ומחתה את דמעותיה, היא הרהרה בדבריה היא צודקת! היא חשבה אבל... עדיין קשה לי עזבתי את ת"א עיר יפה ומלאת חיים לטובת ישוב יפה אבל המוות בכל מקום ... ה' יעזור.
תגובות