מבט מחלון הרכבת

כתבתי את זה ברכבת, ואח"כ עשיתי שיפצורים. מחכה לגובות!!

מבט מחלון הרכבת

תיקי העמוס על גבי.  אני מחכה שאחרון הנוסעים ירד, ומתחילה לעלות.

בליל של קולות וריחות עוטף אותי. זה מדבר עם זו, זו צועקת על משהו עלום בפלאפון שלה, זו מבקשת סליחה, זה מדבר על ה"רגילה" הבאה.

תוך כדי, מגיע לאפי ריח הסיגריות. מי שסיים הרגע לעשן- עדיין יש לו ריח של סיגריות.

מתקדמים עוד קצת. לנסות לתפוס מקום.  ריח נעים מקדם את אפי. ריח של בושם.

מבטי תר אחרי מקום פנוי.

אני לא מוצאת. בלית ברירה אני נעמדת. ו.. הופס! הרכבת נעצרה בתחנה. חייל תשוש יורד, ואני תופסת בזריזות את מקומו.. 3 מושבים של גברים, ואני- בת יחידה.

חיילת צעירה רואה שאני נבוכה. "רוצה להחליף איתי?" היא שואלת. "כן!" אני עונה לה במבט אילם.

ממקומי, אני יכולה להשקיף על כל הקרון.

חייל שעוד מעט משתחרר, כך אני מבינה משיחת טלפון, יושב ממש מולי.  בעיניו נסוכה הבעת עצב קלה. ואולי עייפות?

שני ספסלים ממני יושבת נערה ערביה. מבטיה נתקלים בי, והיא זזה בחוסר נוחות. מחכה שהנסיעה תיגמר כבר.

חברה שלי שלידי יורדת, ולידי מתיישב גבר כבן 45. ראשו  שקוע בעיתון, והוא נראה טרוד בעסקיו.

אישה אחת פרסיה, אומרת לחברתה שהכלות המרוקאיות שלה עושות לה צרות. "למה הן לא יכלו להיות מוצלחות כמו הבנים שלי?" היא שואלת את חברתה.

במעבר, ליד הדלת, אני שומעת אישה שצועקת לפלאפון שבידה. אוזני כרויה לרגע כדי להקשיב.

מישהי רוצה ל--- התאבד?! בגלל זה היא כ"כ היסטרית...  אוי,  רבש"ע! כמה צרות יש לאנשים בעולם.

אחת אחרת עולה בטעות על הרכבת לנהריה, והיא בעצם צריכה לכפר-סבא. עכשיו היא תפסה מה קרה לה. טאטע! היא אומרת.  אני צריכה להגיע לילדים במעון!

נערה כבת גילי באה ומתיישבת לידי. אנחנו מגלגלות שיחה. בסוף הנסיעה אנחנו כבר חברות. הזוג ממולנו שואל אותי שאלות: למה צריך לשמור נגיעה? למה תורת האבולוציה אינה נכונות? מתפתח ויכוח. 1/2 קרון מאזין.

אני מנסה להתנתק מכל ההמולה. מסיבה את ראשי מעט, ורואה אותו.

הים.  כה שליו ורגוע! גלגל השמש עומד עדיין בשמש, מטיל את אורו הזהוב על המים. מחלונות הרכבת הגדולים, אפשר לחוש כאילו זה מראֶה אינסופי!  להביט ולהביט ולא לשבוע מלהביט.

הרכבת ממשיכה בנסיעתה.

ופתאום נדמה כאילו אנחנו במרחק נגיעה מהים.הסלעים, האבנים, החול המאפיין את איזור החוף הצפוני. הכל כ"כ קרוב! אפשר לחוש כאילו הינך עומד על סיפון אוניה בלב הים. אפשר אפילו להריח את ריח המלוח של הים!

אלוקים! תעשה שהרגע הזה לא ייגמר לעולם!

----------------

אגב, כל המקרים המספורים פה, הם מקרים אמיתיים, וקרו לי בנסיעותי הארוכות ברכבת.