א.
הוא לבד בחדר, בודד. ללא אבא וללא אמא. סבא וסבתא ביקרו אתמול, ויגיעו גם בשבוע הבא.
הוא בוהה בחדר, בתיקרה בעיקר. את הלימודים להיום גמר. כאן הוא גר – וזהו.
וכל מי שכאן נמצא באותו מצב כמוהו. יש כ"כ הרבה כמוהו בעולם? כ"כ הרבה דברים
רעים ? כ"כ הרבה צרות ? למה?!. שאל את עצמו
לא הרבה פעמים הוא יצא מכאן, בערך 7 פעמים בשנה אפשר לצאת מהמקום לא יותר.
הוא נמצא פה מכיתה ט', מהתיכון. אין לו חברים, ובטח שלא אוזן קשבת לצרותיו. סבא
וסבתא מגיעים פעם בשבועיים, כמה שהם יכולים אבל... זה פשוט לא זה !!.
הוא מהרהר לעצמו : למה אין לי אבא ? אמא? לפחות אחד מאלה...
אחד! שייתן לי, שיקח אותי, שאתן לו, שאגור אצלו, אבא, או אמא, ואם אפשר אז את שניהם.
הנה – יש פה הרבה בכפר הנוער. כמה מאות ילדים. אבל – כולם הולכים עם חבר אחד או יותר
– ואני בוד,. לבדי. שלוש שנים !! מאז שהגיע האדם הרשע הזה [...]. הגיע הביתה ואמר שהם
לא ראויים לגדל אותי ושאני צריך מקום שיתאפשר לי לקבל בו השכלה נכונה. אבל אני לא מסכים
וזה לא הוגן !!, אני רוצה להיות ליד כל משפחתי, חיים נורמליים.
ה' !!! אני מתפלל אליך !! אני רוצה חברים. משפחה... מישהו, משהו. את הכל אני משתדל
לעשות טוב. להתייחס יפה. לא הולך לי !!, אני רוצה אחד טוב. אני לא רוצה להגיע ל.... כמו
שהי'ה פה לאחרונה והם נשלחו לצד השני. למקום הגמילה. אני רוצה מקום טוב. לא רוצה
חברים משם[...] אני רוצה חברים טובים. שיעזרו לי, שיקדמו אותי. נכון, המורים נותנים לי מאה.
כל בגרות היא לפחות 86. אני משתדל לעזור לכולם, ואני משתדל להתקדם. למה זה לא הולך לי ? !
אני לבד. בודד כ"כ . כל הזמן.
הוא יושב לבד בחדר. הנה – כולם מצאו זוגות גם עכשיו, גם השנה. ורק אני בודד, בודד !!! ,
זהו !, אני בורח מהכפר. הסבא והסבתא גרים בחיפה, ואסע אליהם. אבל קודם כל אני צריך
ללמוד איך לברוח במהירות. כסף אני אשתדל לחסוך מהמעט שנותנים לנו, העשרה שקלים
כדי שנוכל לקנות בקיוסק. אז לא נקנה מסטיקים, ננסה להיגמל. גם ככה זה לא בריא והצבע
מאכל מסרטן, והוא ינסה להיגמל. מזמן כבר הוא רוצה. חבל על הכסף.
ושוב זה חוזר על עצמו :
"למה אני בודד? למה?? למה?? למה אני לבד? למה?".
למחרת...
זהו, גמרתי לארוז, ציין לעצמו. עוד מעט הסוף !! הסוף !!!. קפיצה קטנה מהגדר... והחוצה.
אה, איזה אוויר נקי, אמר לעצמו בלחש שמא יתפסו אותו. הוא התיישב על אבן והחל צועק
"ה'!!! אבא !!! תעזור לי !! אני רוצה חברים... חברים... !! אין לי אף חבר !! למה העמדת אותי
במציאות הזו?? למה?? אני לא רצחתי, לא עשיתי כלום... אני לא כמו רוב הילדים. למה לי אין
הורים ???רוב הילדים פה הם אחרי שהם לקחו סמים, ירדו מהדרך... אני לבד!! לבד!! חוץ
מסבא וסבתא אין לי כלום !!! כלום ". "אין לי כלום !!! כלום" "אין לי כלום... כלום!!!"
"למה אני לבד ? למה?? למה אני צריך לחכות שבועיים לסבא וסבתא ?? למה ?"
"אסף ? אסף ?" שמע קול. מי זה יכול להיות? מי ראה אותי בורח ?? מי יודע עלי ?
"אני..." אסף אוסף את דמעותיי, לא רוצה שיראו אותו בוכה "אני המדריך החדש..." אסף מרים
ראש. ומהרה לעצמו : לא הי'ו לי מדרכים שהי'ה להם אכפת ממני. הם לקחו את ה"שלטים"
שבחבורה, והי'ו מטפחים אותם, וככה היו "משליטים סדר" בחבורה. ואני תמיד היתי בחוץ...
אף פעם לא עזרו לי. אני השתדלתי, התאמצתי... וכלום !!!.
"אתה אסף חְבְר?"
"כן". <אסף חושב לעצמו : איזה יבוש הוא בטח חושב. איזה החמצה... היתי יכול להתחיל טוב יותר !! >
"אז אתה יודע שאני המדריך החדש שלך" <שלי? לא שלכם... לפחות יש פה יחס אישי. כנראה הקב"ה
שמע לתפילתי !!>
"לא שמעתי. חדש לי... כ"כ טרחת?"
"מה ז'תומרת ? תלמיד שלי ואני לא אבוא אליו ?יש גבול"
"נו אז ? מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? "
"שתבוא ! " אלא מה ?"
"אני לא רוצה" <זהו. עכשיו גמרתי על עצמי... למה אני לא יודע לדבר כפי שצריך??>
"למה ? "
"כי אף אחד לא מתייחס אלי. אף פעם. אני בודד !!" <בטח הוא לא יאמין לי. הוא לא נתקל בטח
באחד שאין לו בכלל חברים>
"למה ? אני מוכן לעזור לך לקדם אותך" <כן, בטח... אתה מעוניין לקדם אותי... כמו כולם...>
"מי השם שלך ? "
"אז ככה... אני יוחנן. המדריך שלך בכפר"
"זה שאתה מדריך שלי, אני יודע,ואם את כזה, אז למה אני כ"כ חשוב שאתה צריך להגיע אלי?,
אני לא השמנת של החברה, שכל המדרכים אוהבים להידבק אליהם ולהרגיע את כולם"
"כי אתה תלמיד שלי, או חניך. איך שאתה רוצה לקרוא לזה"
"טוב. חניך. אבל למה הגעת לכאן ? אף פעם אף אחד לא הגיע לכאן בשבילי, ואם לא הגעתם עד
עכשיו – לא צריך !"
"אתה רואה ? אתה התרגלת לזה ובכך אתה לא מושך אליך חְברַה!, ולמה לא לתקן את זה שאין
לך חברים?"
"אני לא מושך חברה? אני מנסה מאוד! אז למה אני באמת לא מצליח? אני לא מבין ! "
"בערך. אבל לא בדיוק. אתה התרגלת גם לקטר על המציאות, ואז אף אחד לא חבר, כי אף אחד
לא אוהב שמקטרים, וככה את ממלכד את עצמך" <אני ממלכד את עצמי? כמה כבר אני מקטר.
אה חוץ מעכשיו שזו התפרצות של מלא זמן>
"ולמה לפני שהייתי פה, היתי חברתי ומשכתי אלי חְברַה ?"
"כי זה התחיל שקיטרת על העובד הסוציאלי"
-------
"מאיפה אתה יודע את זה ?"
"עיינתי בתיק האישי שלכם. של כולכם"
"אז אתה לא נותן לנו הזדמנות שווה ! אתה קורא על הדברים הרעים שלנו ומשתכנע לרעה!"
"לא. אני רוצה לעזור לכל אחד בנקודת התורפה שלו, כדי שהיחס שלי י'הי'ה שונה. אתה לא יודע
איזה סיפורים יש לחברים שלך... אולי עדיף שלא התחברת אליהם"
"למה עדיף?"
"כי אז לא התקלקלת מהם"
"אבל יש גם חבר'ה טובים !"
"נכון, אבל כרגע הלא טובים שולטים. אני לא יודע מה הי'ה לפני שלוש שנים לא כ"כ מוזכר בתיק,
וחבל".
"אז אתה יודע עלינו על כמה זמן ?"
"ידע אישי – אפילו לא שעה. ידע כללי – מזה כשבוע אני עובר על התיקים"
"שבוע ?" "כן. שבוע בחינה, עד שהתקבלתי לכאן. אני מדריך חדש"
"ואיך את האחרים, שהי'ו – לפחות אלי פחות טוב מתייחסים ?"
"התחלף המנהל, והוא יותר טוב. אני לא עבדתי עם המנהל הקודם, אבל ככה שמעתי. אני אינני
יודע לגבש דעה, ואני מניח שזה כיוון שכל מנהל בהתחלה נחמד, וזה בסדר. אני מקווה להסתדר
פה בצוות החינוכי".
"אז אתה לא מקבל לשון הרע ?"
"לא. משתדל לפחות..."
"לי אין את הבעיות האלה, בגלל שאני מבודד"
"אז יש לך צרות אחרות. הקב"ה נותן לכל אחד צרות בכמות שהוא יכול לסבול, ולתקן ולהזדכך.
ככה גם אצלך, זה שאתה סובל הרבה זה בגלל שיש לך כוח לשאת את זה, ולהגיע לעולם הבא
מתוקן יותר"
"אז למה אתה רוצה לפתור לי את הצרות, הרי לפי כך אני אמור לרצות עוד!"
"התפקיד שלי הוא לפתור אותם. יש לך מספיק צרות אחרות. וזה גם מה שהקב"ה רוצה – שלא
ניתן לך לסבול, למרות שמאיתו הייסורים !"
"איך זה מסתדר ? מצד אחד, הקב"ה נותן לי ייסורים, מצד שני, הוא אומר לך לפתור אותי מהם !"
"לא. המצווה שלי היא לפתור אותם, או לעזור לך להתמודד איתם, וזה התפקיד שלי בעולם –
שאתה לא תתמוטט ותתייאש, ואז תוכל לסבול אותם !"
"אבל למה אנשים שלא עשו כלום, נענשים ?"
"לך תדע, מגלגולים קודמים ועל כל העם בכללי. כיון שאנחנו לא מפיצים את היהדות לכולם"
"מה שמע, שיכול להיות שאני בסדר ואני מקבל עונשים של אחרים?"
"לא. אתה מקבל כפי המגיע לך, וגם על כל העם, כיוון שאינך ממחה, או עוזר להם- אתה גם נענש.
ויש גם גלגולים קודמים"
"בסדר. אז עכשיו אתה בא לפתור לי את הבעיות ? איך? אם אתה תגיד שידברו איתי, אז? הם
ידברו רק לעינייך !! לא יהי'ה פה משהו רציני... סתם שימצאו יותר חן בעיניך"
"ואם אני אגיד את זה בכללי, ולא פרטני עליך ? אז?"
"אז? אותו דבר. רק שזה לא י'הי'ה רק אני"
"אז מה אתה מציע ?"
"אני? כלום. לא יודע. אולי שאשאר לבד עדיף"
"לא עדיף. אדם הוא יצור חברתי. לא יצור שמסוגל לחיות לבד. ויש דברים טובים שאי אפשר
לעשות לבד שכתוב בקהלת :טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם, כמדומני
בפרק ד'" (הערת כותב : מיקום הכיתוב הוא קהלת פרק ד' פסוק ט', ותודה לפרויקט השו"ת)
"אז למה אתה אומר שהם מקולקלים ? ואם אני עושה את המשימה עם מקולקל – אני מפסיד
והוא מפסיד, כיוון שעלולים לבוא לידי עברה"
"אז בע"ה נתקן זה את זה. ואתה יכול גם לתקן אותו ואיתו לעלות יותר"
"זה לא כזה פשוט. ואני יכול גם לרדת לרמה שלו ולאפשר לו לרדת יותר"
"נכון מאוד. אבל בא ניקח קיר טיפוס: אם אתה תמשוך למעלה הוא יעלה, נכון שיותר קל למשוך
למטה, אבל אם אתה תקבל את הכלים המתאימים תוכל לתקוע את המסמר הבא ולהמשיך
לטפס, ולהחזיק גם אותו. ככה הוא יפול יותר ויותר ואתה תעלה לאט, והוא יפול מהר"
"אז ככה. אבל הוא יפיל אותי ואז אפיל את המסמר שאני עומד עליו, ואז שנינו ניפול"
ותעלו מחדש"
"אתה יודע מה, בסדר. אבל עדיין לא ענית לי על השאלה – לא תהי'ה לי חברות של אמת !
תהי'ה לי חברות בשביל המדריך. כמו שאני לא אוהב (בלשון המעטה) את התפילה בשביל
המדריך, שאם המדריך לא מסתכל כולם יכולים פתאום לדבר באמצע התפילה וכו'. מובן שזה
לא כולם אבל זה מפריע לי"
"אז יכול להיות שהניתוק מהחברה בא בגלל שאתה יותר מקפיד?"
"אולי. בכל אופן עדיף שכך. לפחות ככה אני חושב"
"ואם אני אדאג לך לחבר ירא שמים ? אז?"
"אני לא יודע, אבל לא ראיתי אחד כזה"
"אז זהו – שכן"
"מי?"
"אני עוד אראה. ועכשיו אנחנו חוזרים לכפר"
תגובות
(אני ופיצולי)
זה פשוט עצוב מידי....
אתה מצליח להכניס את הקורא מאוד
חזק לאוירה...
תכתוב בבקשה סיפורים שמחים..
אנסה לחזור מחר...
זה מש ארוך..אין לי כוח לקרוא...
מישו מוכן להסביר לי בקצרה מה הולך בסיפור?