בס"ד
פרק ז'
הלילה הגיע.
ענבל שכבה במיטה שלה וחשבה על כל מה שעבר עליה היום. הנסיעה, הפעם הראשונה שלה בישוב, הפריקה של הארגזים , הפצמ"רים ...
איזה יום מתיש! היא חשבה. אני מקווה שמחר יהיה יותר טוב . היא ניסתה להירדם אבל היא לא הצליחה. היא קמה מהמיטה והלכה למטבח. המטבח היה עמוס בארגזים היא חיפשה את השוקולית כדי להכין לעצמה שוקו .נו באמת, היא חשבה בכעס לכי תמצאי מחט בערמת שחת בכל הארגזים האלו . היא ויתרה על השוקו בצער רב. היא מכורה לשוקו ממש. היא היתה שותה שוקו אולי 5 פעמים ביום. אמא שלה חששה שהיא תשמין מזה אבל שהיא תמיד ניסתה להעיר לה על הנושא ענבל היתה אומרת לה שכמות הקפאין שהיא מכניסה לגוף יכלה להספיק לפרנס מדינה שלמה. וזה היה סותם לה את הפה.
ענבל חשבה לצאת החוצה ואולי לטייל באזור הבית, "נדודי שינה" היא חשבה אני מרגישה כמו אדם זקן שלא יכול להירדם בגלל בעיות הגיל !היא גיחכה על המחשבה הזאת. היא הלכה לחדר והתלבשה.היא יצאה החוצה, הישוב נראה לה שונה מהיום שקט להפליא בניגוד לתל אביב העיר התוססת... בטח אין פה חיי חברה כ"כ היא חשבה. השעה היתה 11 בתל אביב בשעות כאלה רק יוצאים למועדונים ,פאבים, ודיסקוטקים וחוזרים ב4 לפנות בוקר שתויים ושיכורים לפעמים גם מסוממים תלוי מי...
היא נזכרה בשגב חבר של ליאת ( בת מכיתה שלה) שניסה לשכנע אותה לנסות מריחואנה אבל היא סירבה "איזה ילדה טובה מה קרה? פוחדת מאבא או מאמא? ממי יותר?"
היא זוכרת שהיא אמרה לו שהיא לא רוצה! והיא לא פוחדת מאף אחד! היא פשוט לא רוצה להכניס חומרים לגוף שלה ושהיא רוצה לחזור הביתה צלולה ולא מסוממת !
"קחי תנסי שכחי קצת מהחיים " שגב שידל אותה ונימה של לעג נשזרה בקולו.
" שגב אני לא רוצה! זאת בריחה מהמציאות! אתה בסוף תתמכר לזה ולא תצא מזה. תעשה ל י טובה אל תנסה אפילו לשכנע אותי כי לא תצליח" היא אמרה לו
" בטח של תצליח !" קרא קובי " השאפה הזאת קיבלה 98 בעבודה שהיא ורוני עשו על סמים וכימיקלים "
"אהההה הבנתי " אמר שגב והשתרע על הרצפה....
היא נזכרה בעוד מקרה שקרה וזה היה לפני שהיא כתבה את העבודה. זה היה במסיבת יום ההולדת של יעל הם החליטו לחגוג במועדון השכונתי.מסיבת חברים, ללא הורים, מבוגרים וכיוצא בזה. גלעד נתן לה לעשן מהסיגריה שלו שהכילה חומר מסמם היא הרגישה שהיא מרחפת לה בעולם אחר לגמרי היא הרגישה קלילות שבחיים היא לא הרגישה... אחרי שפגה השפעת הסם ואחרי כל הבירה שהיא שתתה והאוכל שהיא אכלה היא נפלה על הברכיים שלה והקיאה את כל מה שהיה לה בבטן... שרית החברה הכי טובה שלה וגלעד שהרגיש ייסורי מצפון לקחו אותה לבית שלה אמא של ענבל הבינה מיד מה קרה היא הודתה לשניהם והיא טיפלה בענבל שהיתה חצי מעולפת . בעקבות המקרה הזה החליטה ענבל שאת העבודה שלה בביולוגיה היא תעשה על סמים וכימיקלים והשפעתם על האדם.
ענבל התנערה ממחשבותיה היא הלכה בלי לשים לב לאן .היא מצאה את עצמה ליד גן משחקים ענק והיא ראתה כמה חבר'ה יושבים מסביב למדורה ושרים שירים עם גיטרות וחליליות
וואו טוב שלא חזרנו לימי הפלמ"ח היא חשבה בחיוך...
אבל תכל'ס זה נראה נחמד .
היא עמדה בחושך והסתכלה עליהם.
הם דיברו בניהם וצחקו... פתאום הם התחילו לשיר ...
" עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה..."הם שרו הרבה זמן עד
שאחד הבנים מהחבורה קם ואמר " אתם יודעים, דווקא בתקופה הקשה שלנו שהקאסמים נופלים הרבה על שדרות. והפצמ"רים נופלים עלינו ואנחנו שומעים כל הזמן על הפיגועים, ואויבנו הישמעאלים ימ"ש מנסים להחליש אותנו דדוקא אז עלינו להתחזק ולשאוב כוח ועוצמות מה' יתברך ולהמשיך הלאה! הקב"ה מנסה אותנו!!! ואנחנו נראה לו שנעמוד בנסיון! ואנחנו נראה לו שאנחנו אוהבים אותו גם כשלכל כל כך טוב!!! .
המילים של אותו בן הדהדו בראשה של ענבל הן כל כך נגעו לה היא הרגישה שהן נאמרו אך ורק בשבילה , היא התמלאה חמימות והרגישה שהיא מחוזקת דווקא אחרי אותו יום קשה כ"כ אחרי שהיא עברה את חווית הפצמ"רים הלא כ"כ נעימה.
היא הסתכלה בשעון השעה היתה מאוחרת ועוד יום עמוס מחכה לה מחר... היא התחילה ללכת לכיון הבית כשמלוות אותה המילים של אותו בן יחד עם השירה של "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה..."
תגובות
אני מגיבה עכשיו על כל היצירה עד עכשיו.
את מציגה את עינבל בתור ילדה ת"א סטנדרתית בת 16. ילדה כזאת לא היתה מגיבה בכזאת פתיחות והבנה את הצעד של הוריה. בימיוחד לאור העובדה שיש לה חיי חברה תוססים. זה היה לי ממש מוזר לאורך כל העלילה. גם התגובה של החברים שלה לא ממש אמינה. אבל הכי הפריע לי התגובה שלה, שזה בעצם מה שצריך ליבנות את הסיפור.
עוד דבר: אין כאן כ"כ תאורים. של רגשות, אנשים ומצבים. פחות שיראה כמו רשימת מכולת.
ראיתי שכבר העירו לך, אבל אני חוזרת- כתב יד קטן, ורגיל- משגע ליקרוא ככה. אה, וסימני ניקוד, חובה!
אני הייתי ממליצה על פרקים יותר ארוכים....
וניראלי שזהו.
וכמו שכתבתתי לך בפרק הראשון, החלט תפסת כיוון מעניין.
רק כדי שלא תגידי שלא קוראים את זה.
(היתה כאן איזה אחת שטענה שבגלל שלא כותבים לה תגובות, אז זה אומר שלא קוראים את הסיפור שלה, אז היא הפסיקה.)
[חמסית קצת לא הבנתי אותך כאילו מה את מנסה לומר שענבל מגלה הבנה או לא מגלה ?!
בעיקרון ענבל מתוארת כנערה בת 16 כיתה י' ילדה ריאלסטית גם בלימודים וגם בצורת החשיבה שלה .היא חושבת הרבה כמו שאת רואה היא מקבלת את מה שהגיוני וכמובן יש מקום לרגש . ההורים שלה עשו צעד שלא כ"כ מקובל עליה לעזוב את ת"א ולעבור ליישוב נווה דקלים. היא כרגע מבולבלת ולא יודעת מה לחשוב, היא מרגישה שהיא צריכה להתנתק מחברים שלה יא מתנגדת לזה היא מרגישה שהיא צריכה לעבור לעולם חדש שהיא כרגע מנסה להכיר,העולם הדתי שומר המצוות.ואתם עוד תתקלו בהמשך הסיפור על הקשיים שלה.
בקשר לפיסוק , תבינו אני לא יודעת לפסק כ"כ זה לא התחום החזק שלי.בד"כ את כל העבודות שאני צריכה להגיש למורים שלי אבא שלי עושה לי הגהה ופיסוק ומה לעשות ולא היה לו כ"כ זמן לזה בזמן האחרון אז תאלצו לקרוא ללא פיסוק נכון בזמן הקרוב
עמכם הסליחה
יאללה לילה טוב
אגב קראתי את ההערה שלך לגבי המגלה הבנה או לא .והבנתי אותך את אומרת שהיא אמגלה הבנה וזה נראה לך מוזר... טוב תקראי את ההערה הקודמת ושמה עניתי לך אני מקווה על השאלות
לילה טוב.