בס"ד ו' בניסן התר"ב ליובאביטש
"יומני היקר, היום לפני חמש שנים אבא חזר מהשיעור כולו שמח תוך שהוא נכנס הביתה אבא הכריז שר' ישראל הודיע על דרך חדשה בעבודת ה'... החסידות."
( "למקרה שאתה לא יודע יומני היקר "החסידות" אומרת שצריך לעבוד את ה' בשמחה והמטרה היא להיות יהודי גשמי קדוש, לחיות חיי גשמיות קדושים אבא קורא לזה "תורת חיים" שהתורה נכנסת לכל פרט בחיים שלנו)
"מאז כל החיים שלנו נהרסו, בהתחלה אבא היה צריך להוציא אותי מהת"ת שהמלמד ר' אהרון התחיל להתנכל אלי, (אבא קורא לו מתנגד) ואבא היה צריך ללמד אותי לבד בבית, דבר שמספיק קשה לבד ולהוסיף על זה שאבא שלי הוא שוחט וה'מתנגדים' האלה פסלו את כל השחיטות שלנו, כל ה''חברים שלי'' היו מפליאים בי את מכותיהם חוץ מאחד שנמנע מלתת וגם נמנע מלעזור- מרדכי... לפני חדשיים היינו צריכים לעבור דירה כי המתנגדים האלה כבר לא מצרפים אותנו למניין אז עברנו לליובאביטש הרב כאן הוא 'משלנו' ר' שניאור כל הזמן מעודד אותנו לא להתייאש זה קשה, אבל אני כל הזמן אומר לעצמי "תמיד להיות בשמחה" ו"אין יאוש כלל"
לילה טוב יומני היקר, ממנחם מענדל "
בס"ד ו' בניסן התר"ב וילנא
"ה' ירחם, יומני היקר, ה' ירחם, בצהריים נזכרתי שהיום לפני חמש שנים אבא נכנס הביתה כולו בוכה הייתי אז רק בן חמש אז לא הבנתי כ"כ מה קורה, שמעתי את אמא שואלת את אבא מה קרה, אבא רק מלמל מילים "חסידים ממש.. חשודים זה מה שהם שבתאים דוחקים את הקץ זה מה שהם, פורשים מעמ"י"
כשאבא לבסוף נרגע הוא קרא לכולנו ואמר "היום פרשו מעמ"י יהודים שבחרו בדרך אחרת 'לעבוד את ה'" אבא העווה את פניו בגועל ככה הם אומרים, אנחנו צריכים להתרחק מהם אסור לקנות מהם ולדבר עמם כלל, מרדכי!" אבא פנה אלי "חברך מנחם מענדל נמנה בין הפורשים, יותר נכון אבא שלו נמנה בין הפורשים, אני אוסר עליך לדבר עמו כלל!"
"הפורשים- ימני היקר - 'דרכם החדשה' אומרת שלא חייבים להשתקע בתורה צריך להתפלל ולהיות בשמחה'' ה' ירחם עלינו אם זו דרכם..."
"מנחם מענדעל" חשבתי "חברי הטוב ביותר כפר! ה' ירחם אסור לי לדבר אתו, עתיד עמ"י תלוי בי"
"מאז, יומני היקר, כל הפורשים האלה עזבו את וילנא(יש רק בית כנסת אחד של פורשים בוילנא וגם להם אין כמעט בכלל מניין) לכול מיני ערים, חלק לאומן, חלק לבערדיטשעב, שמעתי שחברי לשעבר מנחם מענדעל עבר לליובאביטש עם משפחתו. טוב לפחות לא יכאב לי הלב כל פעם שראיתי את חברים שלי מחטיפים לו מכות, אך מיד אמרתי לעצמי שמגיע לו על זה שכפר...
לילה טוב יומני היקר, ממרדכי"
תגובות
אשמח אם תהיה לך תשובה לשאלה הזאת :
/Mosaic/Read/3785
תודה רבה לך
(אני מסמיקה)
הקרדיט מגיע,כמובן,גם לצבי (צל99) שהעלה את הנושא.
אף פעם לא חשבתי ליתקוף את הרעיון מהכיוון הזה...
בחרת לעשות את זה בצורת יומן. אני אישית פחות נהנתי ליקרוא יומן....בל זה כבר עיניין של טעם.
אתה בחרת בזווית מאוד מעניינת,
2 חברים בני 10. אחד בן ל'מיתנגדים' ואחד בן של 'חסידים'. אני הייתי מצפה למחשבות יותר ילדותיות ותמימות. כמו: "אני אוהב כ"כ את מנחם מענדל (מיסכן! איזה שם...), הוא ממש ילד נחמד, למה אבא לא מסכים לי לשחק איתו?" או דברים כאלה.
בכל אופן, רעיון יפה. נמשיך לעקןב!
ב"הצלחה!
אבל עם כל הכבוד, זו ממש לא יצירה גמורה.
נכון, יש כאן שני קטעי יומן, נכון, את ה"עלילה" סיימת כאן, אבל יש כאן המון מה ללטש! תגיד שאלו בסה"כ ילדים בני עשר, אין בעיה- זה כל הקסם. לכתוב בצורה יפה ומלוטשת אך בשפת ילדים. וזה אפשרי. פשוטיש כאן לא רק חוסר בניקוד, אלא גם חוסר של מילים. לא האורך, אלא באמת חסרות כאן מילים הכרחיות. האמת היא שאני לא יודעת לתת לך דוגמאות, אז אולי כל התגובה הזאת בטלה ולא ראויה, אך זה נראה כמו גירסה קצרה ומצונזרת של שני הקטעים. כמעט רשימה. אני רוצה להכיר את שני הילדים האלה. לא לראות פרטים מזהים.
כמו כן, יש להקפיד על נקודה בסוף משפט, גם אם זה סוף ציטוט.
לתשומת ליבך.