התבוננות בטבע

מתוך ספרו של ג'ירומי ק. ג'ירומי, שלושה בסירה אחת:



   בסכר שעל יד העיירה הרלי, קצת יותר במעלה הנהר, פעמים רבות

נדמה לי שאוכל להשאר שם חודש, ולא יהיה לי מספיק זמן למצות עד

תום את כל יופי הנוף...

   הנזירים הציסטרציאנים, שמנזרם עמד שם במאה השלוש עשרה, לא

לבשו דבר מלבד טוניקות וברדסים גסים, לא אכלו בשר, דגים או

ביצים. הם שכבו על מזרני קש... ועל כל חייהם נפלה שתיקה, כשל

מוות, שכן אף אחד לא דיבר.

   אגודה מרה, מעבירים חיים מרים, בנקודה מתוקה זו, שא-לוקים

מילא אותה בכל כך הרבה אור! מוזר שקולות הטבע שסבבו אותם -

השירה הרכה של המים, הלחישות של עשבי הנחל, נגינת הרוח הממהרת

- לא לימדו אותם משמעות יותר אמיתית של החיים. הם הקשיבו שם,

משך הימים הארוכים, בדממה, מחכים לקול מן השמים; ודרך כל היום

אל תוך הלילה חמור הסבר, הוא דיבר אליהם בצלילים רבים, והם לא

שמעו.



המקור:



Three Men In A Boat / Jerome K. Jerome



By Harley Weir, a little higher up, I have often thought

that I could stay a month without having sufficient time to

drink in all the beauty of the scene…

The Cistercian monks, whose abbey stood there in the

thirteenth century, wore no clothes but rough tunics and

cowls, and ate no flesh, nor fish, nor eggs. They lay upon

straw, … and over all their lives there fell a silence, as

of death, for noone spoke.

A grim fraternity, passing grim lives in that sweet spot,

that G-d had made so bright! Strange that Nature's voices

all around them – the soft singing of the waters, the

whisperings of the river grass, the music of the rushing

wind – shoud not have taught them a truer meaning of life

than this. They listened there ,through the long days, in

silence, waiting for a voice from heaven; and all day long

and through the solemn night it spoke to them in myriad

tones, and they heard it not.