בס"ד
לחברי היקר חירם.
מה שלומך? איך החיים באשור?
מה אבא שלך עושה עכשיו? הוא משמש כנציג אשור בארץ אחרת?
הבטחת לשלוח לי מכתבים ולתאר את הארץ שלך, אבל לא קיימת עדיין את הבטחתך. אני עדיין מחכה.
מאז שעזבתם את מצרים, לפני שנה בערך, הרבה דברים נוראים קרו פה.
בשלוש מילים- מצרים נחרבת לעינינו.
זה התחיל בערך שבועיים אחרי שעזבתם.
עם אחד, ישראל, אתה זוכר- אלה עם השמות המוזרים והלבוש המצחיק, התקומם ודרש מפרעה ללכת למדבר.
הם טענו שזה רק לכמה ימים, לעבוד את א-לוהיהם, אבל אנחנו ידענו שהם מחפשים תירוץ לברוח. מובן שסירבנו.
אחר כך, בא המנהיג שלהם, קוראים לו משה, זה הנסיך שברח למדין, נראה לי שסיפרתי לך עליו, ואמר לפרעה, שאם הוא לא ישחרר אותם, יבואו עלינו כל מיני מכות.
כדי להוכיח את דבריו, הוא עשה שני כשפים: האחד היה הכישוף עם היד שהופכת למצורעת, זה שעשיתי לך ביום שהגעתם,
והשני, זה כישוף עם מטה שהופך לנחש. אנחנו לומדים את זה עכשיו בכיתה.
אחרי כמה שבועות, משה בא ליאור, והפך את המים שלו לדם.
אתה לא יודע מה קרה- לא היה שבוע שלם מה לשתות והדגים מתו. הבריכה שהיינו בה ביחד היתה כולה אדומה. גם השכן שלי התינוק מת מצמא.
אחרי שפרעה לא הסכים לשחרר את היהודים, משה הזהיר את פרעה שהוא יביא מכה אחרת- צפרדעים.
איפה שלא חיפשת, מצאת צפרדע. שבוע שלם אכלתי לחם עם צפרדעים. דבר דוחה, אבל די טעים.
אחרי זה, משה הביא מכה של כינים.
אתה זוכר שכשהיית פה היה לך יומיים כינים בשיער? איך סבלת? עם כל הגרודים, וכל זה?
אז שבוע שלם היה לנו כינים בכל הגוף. זה פשוט גירד עד שאפשר להשתגע!!!
אחרי שזה הפסיק סוף סוף, משה הביא מכה אחרת- כל מיני חיות טורפות. המבוגרים קראו לזה מכת ערוב.
הכתונת הכי יפה שלי, בפסי הירוק והזהב, נקרעה על ידי אריה ענק. אני הצלחתי להינצל.
למשה לא נמאס להביא עלינו מכות. הוא כופר בטובה שהבאנו לו, כשהוא גדל אצל פרעה, וניצל, לפחות אז, מהגורל היהודי.
אז הוא הביא לנו מתנה "נפלאה"- מכת דבר.
זוכר את הסירחון שהיה ליד דיר העיזים של השכנים שלי? תתאר לעצמך את זה, רק כשהחיות מתות. מוכרי הבשמים חגגו.
אחרי זה, כשלא נותר כח לסבול עוד מכה, באה מכת השחין.
זה היה מ-ג-ע-י-ל!!! כל הגוף התכסה בפצעים כאלה דוחים. כשזה רק התחיל, וראיתי את חבר שלי, אמרתי לו שיש לו פצעים כאלה מגעילים על כל הגוף, ואז הוא אמר לי שגם לי יש פצעים כאלה...
אחרי השחין, בא הברד.
מצרים, כידוע, היא ארץ שאין בה גשם. כל המים שאנחנו צריכים, אנחנו מקבלים מהנילוס- היאור.
במשך שבוע, בתור מכה, כמובן, היתה תופעת טבע שלא היתה פה מעולם. ירד לא רק ברד (גשם קפוא, זה כואב כשזה פוגע בך), אלא בתוך הברד היתה אש!!! הברד לא כיבה את האש, והאש לא המיסה את הברד. חטפתי אחד בקצה האצבע, ויש לי כוויה. הרבה עצים נשברו מהברד, אחרים נשרפו מהאש שהיתה בתוכו.
אחרי שהיה הברד, היתה, כמו תמיד, הפסקה של שלושה שבועות, ואז בא ארבה.
הארבה הם חרקים קטנים, שפשוט אוכלים הכל!!! כל ירק חי, צמחים, ירקות, פירות, הכל. שבוע שלם אכלתי בשר. דווקא היה נחמד. אכלתי גם בשר ארבה. מי שמבין בואכל, פשוט מחזיק את הארבה, לוחץ חזק, וכל הבשר יוצא החוצה. נכון מגעיל?
אחרי שהארבה עף מפה על ידי רוח חזקה, היה לפני בערך שלושה שבועות חושך.
כזה חושך (ובכזה חושך) לא ראית בחיים שלך. החושך הזה היה סמיך!!! אפשר היה לחוש אותו. הוא היה רך כזה. שלושה ימים היה החושך. שלושה ימים רצופים הייתי בתנוחה של ריצה. פשוט אי אפשר היה לזוז. חבר שלי שלושה ימים היה במיטה. איזה כיף לו...
עכשיו, עוד כמה דקות, אמורה להיות המכה האחרונה. שאלתי את ההורים שלי מה המכה הזאת, אבל הם רק בכו ושתקו.
נחכה למכה הזאת, ואחריה, סוף סוף החיים יחזרו למסלולם.
בינתיים, דרישת שלום לכל המשפחה.
* * * * *
לחירם שלום.
זה ניקרואה, אח של החבר שלך גדירון.
זוכר אותי?
לפני כמה דקות, גדירון, וכל הבכורים האחרים בארץ מצרים, מתו.
דרישת שלום לכל המשפחה, ממני, ומגדירון שבשמים, שמסתכל עלינו משם, ומחייך.
להתראות, ניקרואה.
תגובות
הייתי טיפה משנה את התוספת האחרונה למשהו קצת יותר מציאותי וחי, משו עם טיפת רגשות שעוברות במשפחה ממבט ילדותי, כמו שעשית- אבל טיפטיפה לשפץ. עכשיו אמא בוכה, אבא עצבני ומשתגע הם אומרים.. סתם. מה שבא לך.
יפה מאוד. נורא חמוד. שכוייח.
יש מצב להמשך מכתבים על סיפורים אחרים?
(כשנגמור את חומש ויקרא...).