הסיפור שלי פרק י'

כן זה הגיע בסופו של דבר.... מצטערת על האיחור פשוט אני בתקופת בגריות עמכם הסליחה

בס"ד

"שרית?!" שאלה ענבל "שרית את איתי?!"

"כן, כן אני איתך פשוט אני נמצאת במקום המוני "ביזרעאלי" אמרה שרית " יש פה מבצעים חבל על הזמן ממש חבל שאת לא איתי..."

"כיף לך!" אמרה ענבל בקנאה" פה יש מרכז מסחרי עם שתיים וחצי חניות "

"באסה " אמרה שרית בהשתתפות

" אז אני יכולה לבוא אליך או לא?!" חזרה ענבל על השאלה

"ברור! זאת לא שאלה בכלל!"    אמרה שרית
"אוקי עוד שעתיים אני אצלך" אמרה ענבל

ענבל הלכה לטרמפיאדה לחכות לטרמפ שייקח אותה החוצה מהגוש .

היו בטרמפיאדה הרבה  אנשים אחד ברסלבר עם גיטרה וכיפה של נחנח . אישה בהריון עם מטפחת על הראש . עוד נערה אחת עם שורש וחולצה של בני עקיבא  עוד ועוד אנשים. הטרמפיאדה  הייתה עמוסה והיה חם בחוץ מאד חם ענבל הרגישה שהיא עוד שניה מתעלפת איזה חום היא חשבה "מצרים" היא נזכרה בטיול לפרמידות שהיא נסעה עם ההורים שלה הרבה לפני שהכל קרה אולי שהיא היתה בכיתה ז'  זה היה טיול שווה היא נזכרה בחיוך.

 איזה טרמפיאדה מייבשת היא חשבה בשעמום אין בכלל טרמפים.

"אשדוד" קרא איש אחד משופם עם כובע טמבל .

ענבל התנערה מהרהוריה עכשיו היא שמה לב שעצרה בטרמפיאדה מכונית כחולה סובארו מלאה בסטיקרים "אוסלו מוכיח אסור לתת להם מדינה" ו "שלום לדרום עדיף עם חבל קטיף" "העם עם הגולן" איזה ישן חשבה ענבל

ענבל נכנסה  למכונית בחיוך קטן .

איזה מוזר לחזור לתל אביב. חשבה ענבל היא נהנתה מכל רגע לחזור ולהסתכל במקומות המוכרים יזראעלי , הבימה,בתי הקפה, אלנבי. הכל מוכר כ"כ.

היא נכנסה לבנין של שרית עלתה במעלית . במעלית היא סקרה את פניה . פרצוף עייף החזיר לה מבט . אני נראית כמו אדם בן ארבעים שכל הדאגות של העולם עליו לגלגה ענבל על עצמה.

המעלית עצרה בקומה שביעית היא יצאה ממנה והלכה לכיון הבית של שרית

לפני שענבל פתחה את הדלת היא שמעה צעקה...