צופיה- יומן מסע

זאת עבודה בתורה. היה צריך לבחור דמות כלשהי, שהיא מנהלת יומן, ו'לעבור' איתה שלושה אירועים מחומש במדבר, החומש אותו אני לומדת.

אני לא השקעתי בזה כדי שזה יהיה ברמת סיפור. לדעתי הרמה של היומן היא לא משהו, אבל החלטתי בכל זאת לעלות אותו.

תעודת זהות

שם: צופיה בת שמעיה האפרתי.

גיל: 13 וקצת.

תאריך לידה: י"א לחודש טבת, בשנה ה-12 לפני צאת בנ"י ממצרים.

שבט: אפרים.

שם האב:שמעיה האפרתי, ז"ל. האב האומן- יהושע  בן נון.

שם האם:אסנת בת שילה, ז"ל. האם האומנת- רחל בת גד.

שמות האחים: אחים ביולוגיים- אין. האחיות מהמשפחה האומנת- שרה (11),

בת שבע (8) והשישייה- אוריה, שפרה, נעמה, תרצה, אביגיל ומחלה (5).

תפקיד האב במסע: האב הביולוגי נפטר. תפקידו של יהושע- נשיא שבט אפרים ומשמשו של משה רבנו.

מראה חיצוני: נמוכה וצנומה למדי. עור שחום משמש המדבר, שיער שחור מקורזל ונפוח שמגיע עד טיפה אחרי הכתפיים. פנים עדינות. עיניים ירוקות, מבריקות לעיתים, בצורת שקד.

תחביבים: אוהבת ילדים, ולהם מעניקה את חיוכיה וצחוקה הנדירים. אוהבת לכתוב ולחשוב (לא לדמיין- יש הבדל!). מוכשרת בעבודות יד- רקמה, סריגה, תפירה ועבודות יצירה שונות.

על עצמי: השלום והברכה בשם ה' לקוראים!

 אנוכי, הכותבת, הנני צופיה בת שמעיה האפרתי לשבט אפרים. שנות ימי חיי עד כה הינם עשרה ושלוש שנים וחודש. צופיה- זהו השם שבו קראו לי הורי, בכדי לבטא את  ציפייתם ללידתי, לביתם הבכורה. אך-אנוכי גם הבכורה וגם בת הזקונים, בעת ובעונה אחת. הכיצד, תשאלו? התשובה לא תשובב את לב הקורא. הורי, שמעיה האפרתי ואסנת בת שילה, גוועו בעודם במצרים, ברב עבודה קשה וברב שברון הגוף והנפש. ימי חייהם מלאו עוד לפני שהולידו עוד ילדים, ואנוכי נותרתי הנצר האחרון לבית הורי. דבר זה יוצא דופן הוא באופן בולט כיוון שכל הנשים העבריות הולידו לא רק עובר אחד בכרס אחת, אף לא שניים, שלושה או ארבעה- אלא שישה! שישה עוברים בכרס אחת! התאמינו? אנוכי נאלצתי להאמין למראה עיני, ללידת ששה עוברים בכרס אחת... הורי נקראו לישיבה של מעלה בהיותי כבת שנה  ומחצה, ומשפחת שכני הורי, שהיו אף ידידי נפשם הקרובים ביותר לליבם, אספוני בלב רחום לביתם וכילכלו אותי די צורכי. לאחר מכן, אף נהיה אבֵי המשפחה המאמצת שלי, הוֹשע, ראש שבט אפרים, ומשה רבנו שינה את שמו ליהושע. וְכעת, הגעתי לרגעים אלו- ליציאת מצרים, לניסים הגדולים ולמשה רבנו, שאין ביכולתם של קולמוס ודיו לתארם, על כל הודם ותפארתם, ואל גיליונות הקלף של יומני זה הנני פורצת לראשונה את סגור ליבי ורחשיו ושופכתם אל הקלף.

                                                                               השלום וברכה, צופיה.