עבודת נמלים

שרית שירכה את דרכה חזרה מבית הספר. 'העומס של השיעורי-בית בכיתה ז' זה לא משהו שקל להתמודד איתו', חשבה בעצבנות. 'בנוסף לשאר העבודות בהיסטוריה, בתורה ובפ"ש  ולמבחנים בלשון ובתורה ובמה-שאני-ממש-לא-רוצה,  המורה נתנה עכשיו גם עבודה בנביא. מה אני אמורה, לכל הרוחות, לעשות על שלמה המלך? מה זה משנה לי מה הוא עשה לפני איזה 2000 פלוס שנים?' התחממה שרית , למרות שמזג האוויר לא הראה אפילו סימן בודד שהוא מתחמם. על המדף בחדר שלה חיכה לה ספר שהיא נורא רצתה לקרוא, ובמקום לשכב במיטה עם כוס תה חם, מכורבלת בפוך, היא צריכה לשבת ולמצוא עכשיו גם נושא לעבודה בנביא, בנוסף להכל...

אחרי ארוחת הצהריים התיישבה שרית באנחה מול המקראות גדולות והמחברת. עוצמת שלמה,חכמת שלמה, בנייני שלמה, נפילת שלמה...  הנה, נפילת שלמה- בוא נלך על זה. אפשר, נגיד, לעשות דו-שיח, בין שתי משרתות בארמון המלך שלמה, שיוצאות ל'הפסקת ריכולים' על כוס קפה/תה/שוקו/עראק ומספרות אחת לשנייה את כל מה שחדש.

 בטח להן לא הייתה כ"כ הרבה עבודה, אם היה להן זמן להפסקה...

** ** ** ** ** ** ** ** ** **

ציפורה בת קמחי: "וואלה, רצפה, את לא יודעת כמה עבודה יש לי.. לבשל לאיזה מיליון ואחת נשים של שלמה! וכל המשרתות שלהן! מזל שאני לא לבד. יש איתי צוות מטבח שלם..."

רצפה: "לא רק לך יש הרבה עבודה! ואת יודעת מה זה לנקות לכזאת כמות של אנשים? אבל גם איתי יש צוות שלם. ברור, הרי צריך צוותים שלמים לעשות עבודות ל'מיליון ואחת' נשים... טוב, לא נגזים. לא מיליון ואחת, רק אלף..."

ציפורה בת קמחי: "'רק'?! וואי לי, אלף נשים! איך הוא משתלט עליהן? הוא לא מפריז קצת?"

רצפה: "אז זהו, שהוא לא בדיוק משתלט עליהן... את יודעת, אתמול, כשניקיתי בחדר של אחת מהנשים הצידוניות- כי הרי את יודעת שהן כו-לן גויות שהתגיירו! אדומיות, וצידוניות, ועמוניות ומואביות ומה שאת רוצה!- ראיתי על כל סנטימטר מרובע פסלון כזה ופסלון כזה ופסלון כזה... לכולם היה מקום להקטיר קטורת ולהתפלל ולו'ידת מה עוד לעשות... מזל רק שהן לא מקריבות להם קורבנות בתוך החדרים, אחרת אני זאת שהייתה צריכה לנקות את כל הקישקע והביפנוכו ומה שנשפך..."

ציפורה בת קמחי: "עזבי ת'ביפנוכו של הקורבנות- הנשים האלו יטו את לב שלמה בסוף! רק שגם הוא לא יתחיל עם העבודה זרה הזאת!"

רצפה: "וגם אם הוא לא יעבוד בפועל- הנשים שלו עובדות כבר עכשיו! ואם אנחנו רק נפצה את פינו- יעיפו אותנו מפה..."

ציפורה בת קמחי: "תאמיני לי אחותי, הנשים האלו כבר היטו את לב שלמה! שלמה כבר לא כמו שהיה פעם והוא גם לא כמו דוד- לדוד לא היה יכול להיות פסילים בבית! אין מצב!"

רצפה: "אבל תזכרי- לדוד לא היו ערימות של בתים שבכל אחד יש אישה וכל אישה מעם אחר עם העבודה-זרה שלה... אבל בכל זאת את צודקת. שלמה סוטה מהדרך. אבל הכל- בגלל הנשים האלה."

ציפורה בת קמחי: "נכון!(מהנהנת במרץ) .אבל את יודעת מה- שלשום השכנה שלי יצאה מירושלים לבקר איזה קרוב- משפחה רחוק מחוץ לעיר, וכשהיא יוצאת- מה היא רואה על ההרים?!"

ציפורה בת קמחי: "נו, מה?"

רצפה: "במות! במות של עבודה זרה! הנשים האלו נראה לי לא בדיוק יהודיות, למרות הגיור שעשו! תראי מה זה- במות לכמוש, אליל מואב, ומולך, זה של עמון,עומדות ככה באוויר הפתוח של ירושלים והנשים של שלמה מקריבות או מקטירות עליהן- אין לי מושג מה עושים על הבמות האלה."

ציפורה בת קמחי: "זאת חתיכת חוצפה! על זה שלמה לא יכול לעבור לסדר היום! אם הוא לא יסלק ת'עבודה זרה הזאת- אני אומרת לך, אחותי- על זה הוא י-ע-נ-ש!"

רצפה: "נכון. יאללה, אני צריכה לחזור לעבודה, או שישימו לב שנעלמתי באמצע..."

ציפורה בת קמחי: "צודקת. (באנחה) הנה גם אני חוזרת לעבודה..."

לאחר שבוע:

רצפה: "שלום לך ציפורה! תקשיבי, את חייבת לשמוע מה גיליתי. זוכרת ששבוע שעבר חשבנו שאם שלמה לא יסיים ת'עבודה- זרה הזאת אחת ולתמיד הוא ייענש? אז אתמול, כשיצאתי לשוק לקנות כמה חומרי ניקיון שנגמרו לי, שמעתי שה' התגלה לשלמה שוב, ואמר לו שכעונש על זה שהוא לא נזף בנשים שלו- עכשיו תקרע ממנו הממלכה! כל מה שעמל עליו במשך כל השנים האלו- ירד לטמיון... אבל מה, שני שבטים יישארו במלוכה של בן-שלמה. זה בטח בזכות דוד, וגם בזכות ירושלים."

ציפורה בת קמחי: "יו, איזה מסכן שלמה... בטח מה זה באסה לו...ובזכות דוד- אפשר להבין. אבל מה הקשר לירושלים?"

רצפה: "נראה לי שרק מי שהוא מהזרע של בונה-המקדש, כלומר מצאצאי שלמה, ידע לטפל במקדש כראוי. מלך מזרע אחר בטח לא ידאג לבית המקדש כמו מלך מזרע שלמה."

ציפורה בת קמחי: "וואלה, צודקת. וזה גם לא העונש היחיד- את יודעת מה שמעתי במטבח? שעכשיו יש לשלמה שלושה אויבים: הדד האדומי-"

רצפה: "מי זה?"

ציפורה בת קמחי: "זה אחד, שברח למצרים עוד בימי דוד, כשדוד ויואב שר הצבא כבשו את אדום והרגו את כל הזכרים שם, הדד ברח וגדל במצרים. ושם- חבל על הזמן! הוא היה מקורב לפרעה, והיה נשוי לאחות של המלכה, תחפניס! ועכשיו הוא בא לנקום..."

רצפה: "ומי האויב השני?"

ציפורה בת קמחי: "רזון בן אלידע."

רצפה: "והוא?"

ציפורה בת קמחי: "גם הוא ברח, אבל לא מדוד אלא מהאדון שלו- הדדעזר מלך צובא. ואז הוא אסף לעצמו כמה אנשים והלך לשבת בדמשק. שניהם, גם הדד וגם רזון, עכשיו חוזרים, כי הם לא העיזו כל עוד דוד היה חי."

רצפה: "ומי השלישי?"

ציפורה בת קמחי: "לעולם לא תנחשי! והוא דווקא יהודי- הייתי בשוק כששמעתי את זה. את יודעת מי זה ירבעם בן נבט?"

רצפה: "אה, ברור! הוא מופקד על המיסים של שבטי מנשה ואפרים- והוא דווקא טוב בזה. רגע, את באה להגיד לי שהוא אויב של שלמה?! מה הבעיה שלו?"

ציפורה בת קמחי: "זוכרת את השערים שדוד פתח בחומות ירושלים בשביל העולים לרגל? אז שלמה סגר את כולם חוץ מאחד, וירבעם לא אוהב את זה.הוא התחיל לדבר נגד המלך,להרים ראש ולחוש ת'צמו..."

רצפה: "את יודעת מה אני שמעתי? לפני כמה ימים הירבעם הזה יצא מירושלים, ואחיה השילוני -הנביא משילה- נפגש איתו בדרך. הם היו שניהם לבד בשדה, ולאחד מהם הייתה שמלה חדשה. אחיה השילוני תפס ת'שמלה, לא ברור של מי, של ירבעם או של אחיה עצמו, וקרע אותה לשנים-עשר חלקים ונתן עשרה חלקים לירבעם ואמר לו שה' אמר שהוא קורע את הממלכה משלמה ונותן לירבעם עשרה שבטים, ושני שבטים נשארים אצל שלמה. רק מה, זה יקרה רק אחרי ששלמה ימות. נו, אז מה את אומרת? ירבעם יהיה המלך שלנו אחרי ששלמה ימות!"

ציפורה בת קמחי: "לא של כולם, שני שבטים נשארים אצל שלמה."

רצפה: "עכשיו שלמה בטח ירצה להרוג את ירבעם בן נבט. מעניין לאן ירבעם יברח."

ציפורה בת קמחי: "בטח הוא ירד מהארץ- למצרים, זה הכי קרוב."

רצפה:  "וואי-וואי, איזה עתיד מצפה לנו... יאללה, צריך לחזור לעבודה. עדיין יש לשתינו הרבה ממנה..."

                           ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** **

שרית הניחה את העט והתמתחה. טוב, אם להודות על האמת- זה לא היה כל כך נורא כמו שחשבה...ולא סתם 'לא  כל כך נורא', אלא אפילו מעניין...!

מה שבטוח, גם להן הייתה הרבה עבודה. אמנם לא כמו שלי, אבל בכל זאת...

שרית חייכה לעצמה ופנתה אל המדף, שם נח לו הספר וחיכה לה.

והיא לא נתנה לו לחכות הרבה זמן.