בס"ד
פרק יא.
ענבל נבהלה מאד מה קורה שם? היא חשבה.
אבל לא היתה סיבה לדאגה . כי אחרי שתי שניות נשמעה התשובה " שלא תעיז לגעת בדיסק האחרון של עברי לידר! שמעת?!"
ענבל צחקה היא כבר נחשה על מי שרית צועקת. יובל אחיה הקטן של שרית אהב לגנוב ממנה דיסקים ולהחביא אותם, הרבה פעמים שרית מצאה את הדיסקים שלה במקום מעניינים כמו: בארון שמתחת לכיור, בארון הבגדים של ההורים שלה ואפילו דיסק אחד מאד יקר של אייל גולן תלוי בחדר של יובל כשהוא תלוי ומתנופף לו ברוח.
ענבל דפקה על הדלת. יובל פתח אותה.
"היי שלום ענבל, מה המצב?" אמר יובל . אבל לפני שענבל פתחה את פיה לומר משהו כבר יובל אמר:
"שמעת את הצעקות של אחותי ? בטח שמעת! כל הרחוב שמע..." אמר יובל בחיוך שחשף טורי שניים לבנות. אם להודות על האמת יובל ממש חתיך קטן שיער שחור עיניים כחולות גדולות. עם ריסים ארוכים שחורים.
יותר מדי יפה בשביל בן. חשבה ענבל.
"ענבלוש מה קורה אחותי? הכל טוב?" התנפלה עליה שרית בחיבוק.
"כן הכל טוב ב"ה" אמרה ענבל והחזירה לה חיבוק.
"בואי תכנסי למה את עומדת בחוץ ואל תשימי לב לקשקושים של יובל"
"זה בסדר אני כבר רגילה" אמרה ענבל והוציאה לשון ליובל בשובבות
יובל הוציא לה לשון בחזרה וקרץ לה.
" מה בא לך לשתות קולה ,פאנטה או מים מינרלים ?" שאלה שרית
"פאנטה" אמרה ענבל
"תמיד תאהבי את הכתום" קבעה שרית ומזגה לעצמה קולה ופאנטה לענבל.
"מה נשמע איתך? הלחצת אותי עם הטלפון שלך, לפני יומים את עברת דירה ועכשיו את אצלי. ענבל הכל טוב?"
" לא ממש לא! תשמעי מה קרה לי...."
ואז היא סיפרה לה כל מה שקרה ועבר עליה ביומים האחרונים . והשמיטה את הקטע שהיא חושבת הרבה על הנער שאמר את מה שאמר היא רצתה לדבר איתו ולשאול אותו כל מיני שאלות.
ענבל הרגישה שהיא צריכה זמן לנקות את הראש לחשוב ברוגע. היא רצתה ללכת לפינה הקבועה שלה שאף אחד לא ידע עליה. אפילו לא שרית.
הפינה נמצאת מול הים בין העצים,היא רצתה לשבת ולחשוב ולנסות לראות מה היא יכולה לעשות . היא היתה באה אליה כל פעם שהיא הרגישה חנוקה ונמאס לה מהלימודים, חברות, או סתם כשבא לה לחשוב על החיים. היא הייתה הולכת לשם עם הדיסקמן שלה ודיסק עם מנגינות שקטות או מנגינות איריות.
גם עכשיו היא רצתה ללכת לשם .
"בנות, בואו לאכול" קראה אביבה אמא של שרית. "ותכבו את המוזיקה, שיגעתם אותי עם נינט"
"יאללה בואי ענבל , יש קוסקוס" קראה שרית.
"בסדר , תעזרי לקום מהפוף " היא ביקשה.
אחרי הארוחה הטעימה הלכה ענבל לים. היא אמרה לשרית שהיא הולכת ושהיא תחזור לקראת הערב . היא לא אמרה לאן היא הולכת. שרית הבינה ולא אמרה דבר.
שם בפינה שלה הרחק מכל ההמולה של העיר וכל הלחץ של האנשים שתמיד הולכים וממהרים. היא חשה רגועה ,שלווה ונינוחה .
היא התיישבה ליד העץ וחלצה את נעליה היא נהנתה לחוש את מגע החול הקר על רגליה.
היא צפתה על הים התכול ועל הגלים שנראו כאילו הם מנסים להגיע אליה וברגע האחרון מתחרטים. השמש שוקעת וצובעת את הים באדום וכתום הציפורים עפו להם מעל הגלים .
איזה כיף לציפורים! חשבה ענבל. הן עפות להן חסרות דאגות ,הלוואי והייתי ציפור הייתי עפה לי הרחק מכאן מעבר לים אל ארץ חדשה ולא מוכרת ושוכחת את הכל...
היא צפתה באנשים מרחוק משחקים מטקות או סתם גולשים להנאתם בים מנצלים כל רגע מהחופש הגדול שהולך ונגמר.היא החליטה לקום מחול וללכת לאורך החוף היא קמה ניערה את החול מעל בגדיה .
ענבל שקעה במחשבות עד שהיא שמה לב שהפלאפון שלה מצלצל.
-"הלו?" היא ענתה לשיחה
-"ענבל! מה המצב? זאת תהילה " קרא הקול בשמחה.
-"תהילה, מה שלומך?"
- "ב"ה בסדר. ועוד יותר בסדר כשאני יודעת שלא קרה לך כלום."
- "מי אמר לך שלא קרה לי כלום?" שאלה ענבל בשובבות
-"ענבל!אל תצחקי עכשיו אין לך מושג איך ההורים שלך דואגים לך הם חשבו שקרה לך משהו..."
-"אוי ,את צודקת לא התקשרתי אליהם"
- "אז כדאי שתעשי את זה... תני לי לנחש את בתל אביב עכשיו"
- " כן קלעת בניחוש. אני עכשיו בחוף הים , תביני הרגשתי חנוקה כ"כ ,הכל עבר עלי במהירות , המעבר, הפרידה מכל החברים, הפצמ"רים –"
-"אוי איזה קבלת פנים לא נעימה ישר כשמגיעים" אמרה תהילה בהזדהות
- "כן נכון. הנקודה היא שאני לא עשיתי דברים במחשבה. " ענבל שתקה לרגע ואז המשיכה "אני צריכה להתקשר אליהם ולומר להם שאני נשארת בתל אביב כמה ימים ,אני אהיה אצל שרית. אני צריכה לחשוב לראות מה קורה איתי , קשה לי עם זה,אני רוצה לנסות אבל בקצב שלי ..."
- "ענבל את צריכה לעשות מה שטוב לך. אם את רוצה להישאר בת"א כמה ימים תעשי את זה . לכי לים ותחשבי, תירגעי ואז תראי מה קורה איתך. אסור לך לחזור לגוש קטיף בלי החלטה מה את עושה עם עצמך." אמרה תהילה
-"כן המפקד!" אמרה ענבל וצחקה
-" ענבל, בהצולחה " תהילה אמרה
-"מה אמרת?" שאלה ענבל
- "אה, זה ב"הצלחה . ככה האולפנסטיות אומרות ב"הצלחה בהגיה אשכנזית אם אני לא טועה..." תהילה הסבירה.היה לה קצת מוזר להסביר סלנגים שהיא רגילה לומר אותם כל יום באולפנא, אבל היא נזכרה שענבל באה מרקע אחר לגמרי.
- "טוב תהילה, תודה שהתקשרת"
-"להתראות " נפרדה ממנה תהילה
-"ביי" אמרה ענבל וניתקה את השיחה.
היא הרגישה שמתחיל להיות קריר, והבטן שלה מקרקרת וכל האנשים שהיו בחוף כבר מזמן הלכו.
"אלוקים,אם אתה שומע אותי. אני מבקשת ממך שתעזור לי ותעשה שיבינו אותי.ותשלח לי את האדם המתאים שיעזור לי" ביקשה ענבל בשקט.
היא הרגישה עייפה מכל היום .
'צריך לחזור' היא חשבה ופנתה ללכת לביתה של שרית מותירה את הים מאחוריה ...לבד.
תגובות
ממש הרבה יותר טוב.
אע, את צריכה דחוף לעבור על זה, למה הסימני פיסוק שלך ממש גוססים:)
היו לי עוד כמה דברים להגיד אבל לא עולה לי עכשיו.
עיברי לידר סבבה ממש. אבל נינט? ואייל גולן??:)
יום מצוין.
כבר אמרתי לך שסימני פיסוק זה לא הצד החזק שלי.
בקשר לזמרים את זוכרת זמרים מלפני 3-4 שנים? . אני לא זוכרת אלה הראשונים שעלו לי לראש
אני פתוחה להצעות :)
אי אפשר לדעת היום מה נכון ולא נכון...
יצחק, אם זה פגע ברגשותיך :) שכתבתי את שמו אז אתה מוזמן בשמחה להביא שם של זמר אחר! גם אני לא היתי שלמה עם השם שלו...