שהכל נהיה בדיבור

הצבעים וההרגשה..
ומה שכתוב, בכלל..

אני כמעט ואף פעם לא מצליח להבין את ההקשר בין היצירה שלך לבין המלל שכתוב בה. במחילה. אולי תלמדיני מה הקשר בין הקוים שתי וערב האלה שנראים כמו נטיפים משהו, לבין הדיבור? קטונתי.
אבל פרט לכיתוב, היצירה יפה מאוד.

העמודים ביצירה ניצבים, איתנים, בעלי אחיזה איתנה וקבועה. במקבלי, יש גם את הפסים המושכים קדימה, הנמשכים מעלה.

בדיוק כמו בדיבור.

בדיבור המילים יוצאים מהפה, ומקבלות קיום, משמעות. הם יציבות ושרירות. שלא כמו במחשבה, עם הדיבור הממשי, למילים ולמחשבות ישנה אחיזה בשטח, קיום יציב ותמידי. בקידוש הדיבור, המילים גם מושכות קדימה, מגמתם היא ע"מ לקדם ולרומם, להוציא את המחשבולם לעולם חדש, לעולם נישא יותר, לעולם ממשי יותר, ולעולם נצחי יותר.

בסיידר?
(אם תרצה הסבר ליצירות אחרות- אשמח לעשות זאת.)

מחילה מכבודך אבל הסבר חלש. מצטער. קראתי שלוש פעמים את ההסבר ושובו ושוב אני מסתכל על התמונה אך לשווא. בואי נגיד ככה: לו היתה היצירה ללא הכיתוב לא הייתי (ואני משער שאף אחד אחר) מדמה את הקוים למילים.

אבל עזבי- היצירה יפה.

אני יצרתי את זה ולא אתה..

:-)
תודה בכל אופן!

בין יצירה ויזואלית כזו לבין שיר מופקע זה שבשיר אתה יכול לשתול רמזי מילים שיתקשרו למזר- וזכות היוצר להפקיע את שירו,

בויזואלי - לא הובנת? - לא עבר המסר, היצירה לא מילאה את תפקידה כראוי.

או לפחות פיספסה חלק נכבד מעצם קיומה.

לענ"ד.

לענ"ד היצירה אמורה לחבר את היוצר לנקודת היצירה שבתוכו. שנקודת היצירה היא הנקודה הכי פנימית באדם, ורק חיבור אמיתי וחסר מסכות, הוא המאפשר לאדם לגעת בנקודה הנ"ל וליצור יצירה שתכיל את רוחו בתוכה.

כל עוד היצירה הזו שאבה מתוכי כוחות והיא כעת מכילה משהו ממני- זו הצלחה. ודאי שיש ענין שתבינו מתוך זה משהו, אבל זהו ענין משני יותר, אבל חשוב גם בפני עצמו.

שוב..
:-)

גם אם לא תמיד עובר המסר, הרי שיש לצופה תמיד היכולת להרקיע שחקים עם דמיונו. במקרה זה המלל קצת מגביל, אבל אפשר גם לאמר שהמלל מכוון לכוונת יוצרו, הכל בעיני המתבונן...

האתגר גדול לא פחות, לנסות לראות ביצירה את מה שהסביר היוצר.

ואני רואה כאן -
קוים ורצועות של אור על הכתלים
כמו מיתרים המתנגנים ברטט...

כּנרת

אני אוהבת את זה.

זה חמוד...רעיון יפה.....

זה ממש מקורי..